Les documents
Texte 1
Jacob demeura dans le pays des pérégrinations de son père, dans le pays de Canaan. 2 Voici l'histoire de la descendance de Jacob. Joseph, âgé de dix sept ans, menait paître les brebis avec ses frères. Passant son enfance avec les fils de Bilha et ceux de Zilpa, épouses de son père, Joseph débitait sur leur compte des médisances à leur père. 3 Or Israël préférait Joseph à ses autres enfants parce qu'il était le fils de sa vieillesse; et il lui avait fait une tunique à rayures. 4 Ses frères, voyant que leur père l'aimait de préférence à eux tous, le prirent en haine et ne purent se résoudre à lui parler amicalement.
Rashi
« Ya‘aqov demeura » : Ya‘aqov aspirait à demeurer en paix, mais des tourments l’assailliront venant de Yossef. Les justes rêvent de vivre dans la tranquillité, mais le Saint béni soit-Il leur rétorque : « Pourquoi les justes ne se contentent-ils pas de ce qui leur est réservé dans le monde à venir, et veulent-ils aussi jouir de la paix dans ce monde-ci ? » (Beréchith raba 84, 3).
Passant son enfance Il agissait de manière enfantine, s’arrangeant les cheveux, se parant les yeux afin d’embellir son aspect (Beréchith raba 84, 7).
Avec les fils de Bilha Cela signifie qu’il fréquentait habituellement les fils de Bilha, que ses frères tenaient en mépris, mais dont il voulait s’attirer les bonnes grâces.
Leurs médisances Tout ce qu’il voyait de mal chez ses frères, les fils de Léa, il le rapportait à son père : qu’ils mangeaient de la viande arrachée à des animaux vivants, qu’ils humiliaient les fils des servantes en les traitant de serviteurs, qu’ils étaient soupçonnés d’actes de débauche. Et c’est en liaison avec ces trois accusations qu’il a été puni : « Ils égorgèrent un chevreau » (verset 31), et ils ne l’ont pas mangé vivant. Pour avoir dénoncé ses frères parce qu’ils se traitaient de serviteurs, il a été lui-même vendu comme serviteur. Et pour avoir rapporté leur prétendue débauche, il est arrivé que « la femme de son seigneur leva ses yeux vers Yossef » (infra 39, 7)
Maharal
Ce qui est difficile sur l’explication de rashi, c’est que selon rashi, c’est Josef qui avait choisit de passer son enfance avec les enfants de Bilha et de Zilpa, alors que dans le verset, il semble que josef passait son enfance avec eux sans l’avoir décidé de son propre chef. C’est pour cela qu’il me semble que les enfants de Leah avaient rejeté Josef par ce qu’il était plus jeune, et c’est pour cela qu’il devait passer son enfance avec les enfants des esclaves qui étaient eux aussi rejeté.
אבל מה שקשה לי, שהוצרך רש"י לפרש דקאי על בני לאה דווקא, מפני שהוא היה מקרב בני בבלהה ובני זלפה, ולא הוכרח לזה, כי בני בלאה היו מרחקים בני בלהה ובני זלפה, ובשביל שיוסף גם כן נער, לא היו האחים הגדולים מתחברים אל יוסף בעבור שהוא נער, לפיכך היה מתדבק הוא אל בני בלהה ובני זלפה שהם דוגמתו, והשתא אתי שפיר " והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה", כי לפי רש"י היה יוסף מקרב את בני בלהה ואת בני זלפה, ולא שייך בזה שהוא היה עם בני בלהה ובני זלפה, ק בני בלהה ובני זלפה היו עם יוסף, והשתא היה הדבה על כולם, וכן נכון.
Texte 2
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה פרק א דף סא טור ב /ה"ג
חנינה אם היו העלים הפוכין כלפי הילדה דבר בריא שהוא חי מכח הזקנה ואם היו העלים הפוכין כלפי הזקנה דבר בריא שהוא חי מכח הילדה אמר רבי יודן בר חנין סימנא דאכל מן חבריה בהית מסתכלא ביה
Comment le sait il? Si les feuilles sont tournées vers l’enfant, cela veut dire qu’il vit au dépend de la vieille, mais si les feuilles se tournent vers la vielle cela veut dire qu’il vit au dépend de l’enfant. Rabi yohanan dit ceci est un signe que celui qui dépend de son ami a peur de le regarder, et cherche a s’en detourner.
Texte3
ספר חובות הלבבות שער ג - שער עבודת האלוקים פתיחה
וכאשר נתבונן בטובות בני אדם קצתם אל קצתם אינן יוצאות מאחד מחמשה פנים: האחד טובת האב על הבן, והשני טובת האדון על עבדו, והשלישי טובת העשיר על הרש, כדי לקבל שכר שמים, והרביעי טובת בני אדם קצתם לקצתם לקנות השם והכבוד ולגמול העולם, והחמישי טובת החזק על החלש בעבור חמלתו עליו ושהוא כואב על ענינו. וצריך שנעיין עתה בכוונת כל אשר ספרנו, אם אינה תלויה בדבר, כי אם לתועלת מי שמטיבין אליהם אם לא. ותחלתם טובת האב על בנו. ומן הידוע, כי הוא מכוון רק לתועלת עצמו בו, כי הבן נתח מהאב עם עוצם תקותו בו. והלא תראה, כי הוא מרגיש עליו יותר מגופו במאכלו ובמשתהו ובכסותו, ולדחות כל נזק מעליו, ונקל בעיניו סבל הטורח והיגיעה בעד מנוחתו, עם מה שהטבעו עליו האבות מן הרחמים והחמלה על בניהם, ועם כל זה חייבה התורה והשכל על הבן העבודה והכבוד והיראה, כמ"ש הכתוב כבד את אביך ואת אמך, וכתיב איש אמו ואביו תיראו, שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, ואמר בן יכבד אב ועבד אדוניו, ואם האב מוכרח בזה בדרך הטבע, והטובה לאל, והוא שליח בה בלבד. אבל טובת האדון על עבדו ידוע, כי הוא מכוון לתקן ממונו בממונו עם צרכו לעבודתו, והוא אינו מכוון בזה כ"א תועלת עצמו, ועכ"ז כבר חייבו הבורא יתברך בעבודתו והודאתו, כמ"ש בן יכבד אב ועבד אדוניו. אבל טובת העשיר על הרש לקבל שכר שמים, הוא כסוחר שהוא קונה הנאה גדולה קיימת, יגיע אליה אחר זמן, בטובה קטנה ואבודה ונבזית, יתננה מיד, ולא נתכוון אלא לפאר נפשו באחריתו בטובה שהפקידה האלהים בידו לתתה למי שיהיה ראוי לה. ומן הידוע, כי ראוי להודות אותו ולשבחו, אע"פ שהיתה כוונתו לפאר את נפשו באחריתו ועכ"ז נתחייבה לו ההודאה כמ"ש איוב: ברכת אובד עלי תבא, ועוד אמר: אם לא ברכוני חלציו ומגז כבשי יתחמם. אבל טובת בני אדם קצתם אל קצתם בעבור אהבת השבח והכבוד וגמול העולם הוא, כמי שאוצר דבר אצל חברו או מפקיד אצלו ממון מפני יראתו שיצטרך לאחר זמן, ואף על פי שכוונתו לתועלת עצמו בהטיבו לזולתו, כמו שאמרנו, חייב לו השבח וההודאה עליה, כמו שאמר החכם: רבים יחלו פני נדיב וכל הרע לאיש מתן, ואמר מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו. אך טובות החומל על העני הכואב לו, הוא מכוון בה לדחות צער מעל עצמו, אשר מצאהו מעגמת נפשו וכאבו למי שחמל עליו, והוא כמי שמרפא כאב שמצאהו בעצמו בטובת ה' עליו, ואיננו נשאר מבלתי שבח, כמו שאמר איוב: אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון אם לא ברכוני חלציו ומגז כבשי יתחמם. וכבר נראה ממה שהקדמנו, כי כוונת כל מטיב לזולתו מב"א הוא לתועלת עצמו תחלה ולקנות קישוט נאה לעוה"ז או לעוה"ב או לדחות צער מעל נפשו או לתקנת ממונו, ואין כל זה מונע משבחם והודאתם,
The Motives of Human Benevolence :There are five aspects of human beneficence
(1) that of the father to his children ; (2) of the master to his slave ; (3) of the rich to the poor, in order that he may receive the reward of heaven ; (4) that of some men to others, for the sake of acquiring a good name, or honour, or worldly reward ; (5) that of the strong towards the weak, because he pities them, and because he is pained on account of their condition.
If we look closely at all these kinds of benevolence, we shall find that, in motive, not one of them is entirely disinterested.
The beneficence of a father is for his own good. The son is a part of himself, and the very substance of his hope and his ambition. And do we not see that a father is more anxious about his children than about his own body — in regard to their food and drink and clothing, and in warding off all injuries from them ; and the natural parental com- passion and kindness of fathers for their children makes the burden of all trouble and labour, and all disturbance of his rest on behalf of his children, seem light to him.
Nevertheless, Reason, as well as Scripture, obliges the child to serve, honour, and reverence his parents. And even though the parent is compelled, by the promptings of Nature, to all this, and although these natural instincts are of God, whose delegate in this respect he is, such honour and gratitude are no less due to him.
The beneficence of a master to his slave is prompted only by self-interest, and yet the Creator has made it the duty of the slave to repay that goodness with service and gratitude as well.
The beneficence of the rich to the poor, for the sake of the reward of heaven, is like the purchase by a business man of a great and permanent ad- vantage to come to him at some future time, in return for a small, perishable, and contemptible good that he parts with immediately ; and his only intention is to adorn his own soul in his after-life. And yet, in spite of all this, gratitude is due to him.
The beneficence of one section of mankind to another for the sake of the love of praise and honour and worldly reward, is like the conduct of a man who gives his neighbour goods to take care of until he wants them for himself, or who entrusts money to his neighbour which he will, himself, require later on. But although his intention is only to benefit himself in doing good to others, yet praise and gratitude are due to him.
Even he that takes pity upon the poor and the afilicted whose sufferings are painful to him, in- tends, by relieving them, to relieve himself of a pain that afflicts his own soul; and he is like one who, by the goodness of God, is healing himself of a painful illness ; but yet he is not left without praise.
Thus the primary intention of everyone in doing good to others, is to do good to himself, or save himself from pain.
Texte 4
La femme jugea que l'arbre était bon comme nourriture, qu'il était attrayant à la vue et précieux pour l'intelligence; elle cueillit de son fruit et en mangea; puis en donna à son époux, et il mangea.
Rashi
Elle en donna aussi à son mari Afin d’éviter, étant seule à devoir mourir, qu’il lui survive et épouse une autre femme.
Texte 5
Juges 16
22 Mais sa chevelure, qu’on avait rasée, commença à repousser. 23 Or, les princes des Philistins s’assemblèrent pour faire de grands sacrifices à leur dieu Dagon et se livrer à des réjouissances, car, disaient-ils, notre dieu a fait tomber dans nos mains Samson, notre ennemi! 24 Le peuple aussi, en le voyant, glorifia son dieu et s’écria: "C’est notre dieu qui nous a livré notre ennemi, le fléau de notre pays, celui qui a tué tant des nôtres!" 25 Comme ils étaient en belle humeur, ils dirent: "Faites venir Samson, pour qu’il nous divertisse!" Et on le fit venir de la prison, et il les amusa, et on le plaça entre les colonnes. 26 Samson dit au jeune garçon qui le conduisait par la main: "Laisse-moi; fais-moi seulement toucher les colonnes qui soutiennent l’édifice, pour que je m’y appuie." 27 Or, le temple était rempli d’hommes et de femmes; tous les princes philistins s’y trouvaient, et, sur le toit, environ trois mille personnes, hommes et femmes, qui assistaient au divertissement de Samson. 28 Celui-ci invoqua l’Eternel en disant: "Seigneur Elohim! Daigne te souvenir de moi! daigne me rendre assez fort cette fois seulement, mon Dieu! pour que je fasse payer d’un seul coup mes deux yeux aux Philistins!" 29 Et Samson embrassa, en pesant dessus, les deux colonnes du milieu qui soutenaient le temple, l’une avec le bras droit, l’autre avec le gauche, 30 en disant: "Meure ma personne avec les Philistins!" Et d’un vigoureux effort, il fit tomber la maison sur les princes et sur toute la foule qui était là; de sorte qu’il fit périr plus de monde à sa mort qu’il n’en avait tué de son vivant.
Comments