• Rav Uriel Aviges

Roch Hachana 5774 - II

Dans ce cours nous expliquons comment l'homme peut se juger lui meme par la priere. Nous parlons du role de l'imagination dans le vecu et dans le langage. Le son du chofar permetant de lier ce qui est exprimable par les mots et ce qui depasse l'expression du langage.


Les documents

רמב"ם הלכות תשובה פרק ג

הלכה ז

חמשה הן הנקראים ה מינים: האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג, והאומר שיש שם מנהיג אבל הן שנים או יותר, והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה, וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל, וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים כל אחד מחמשה אלו הוא מין. +/השגת הראב"ד/ והאומר שיש שם רבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה. א"א ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות. /השגת הראב"ד/ וכן האומר שאינו לבדו הראשון. א"א כאותו שאמר אלהיכם צייר גדול היה אלא שמצא לו סמנים גדולים תהו ובהו חושך ומים ורוח ובהם עשה מה שעשה.+

7.            Cinq [types d’]individus sont appelés minim : [a)] celui qui dit qu’il n’y a pas de D.ieu et que le monde n’a pas de dirigeant, [b)] celui qui dit qu’il y a un dirigeant, mais qu’ils sont deux ou plus, [c)] celui qui dit qu’il y a un seul Maître, mais qu’il a un corps et une image, [d)] celui qui qu’Il n’est pas Lui seul le premier et Créateur de tout, [e)] celui qui adore une étoile ou une constellation, pour faire office d’intermédiaire entre lui et le Maître des mondes. Chacun de ces cinq [individus] est un min.

Raavad : pourquoi appelle t il cette personne un min ? Alors que beaucoup de personnes plus grandes et plus sages que lui ont pensé que D avait un corps, a cause de ce qu’ils avaient lu dans la bible et dans les textes midrashiques des rabbins qui peuvent porter a confusion.

רמב"ם הלכות תשובה פרק ה

שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר, כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים אבל ג נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה, ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו. +/השגת הראב"ד/ וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים ומעשה ידיהם. א"א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה, ואע"פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה.+

5.            Peut-être diras-tu : « D.ieu connaît l’avenir avant qu’il soit écrit ; sait-Il ou non si celui-ci sera un juste ou un méchant ? S’il sait qu’il sera un juste, il est impossible qu’il ne soit pas un juste ! Et si tu dis que [D.ieu] sait qu’il sera un juste, mais qu’il est possible qu’il soit un méchant, Il n’a pas une connaissance parfaite de la chose ? Sache que la réponse à cette question est « plus étendue en longueur que la mer, plus vaste que l’Océan ». Plusieurs principes fondamentaux et de hauts sommets en dépendent, mais tu dois savoir et comprendre ce que je dis là : nous avons déjà expliqué dans le second chapitre des lois sur les fondements de la Thora que le Saint Béni soit-Il ne connaît pas par une connaissance qui est extérieure à lui-même, contrairement à l’homme, dont [l’essence] et la connaissance sont deux [éléments distincts]. Mais Lui, que Son nom soit glorifié, et Sa connaissance, font Un. Il n’est pas en le pouvoir de l’homme de saisir pleinement ce concept. De même que l’homme n’a pas le pouvoir de saisir et de concevoir la réalité du Créateur, comme il est dit : « car nul homme ne peut Me voir, et vivre », ainsi, il n’est pas en le pouvoir de l’homme de saisir et de concevoir la connaissance du Créateur. C’est ce que dit le prophète : « Car Mes pensées ne sont pas vos pensées, et vos voies ne sont pas Mes voies ». Ceci étant, il n’est pas en notre pouvoir de savoir comment le Saint Béni soit-Il connaît toutes les créatures et toutes les actions. Nous devons toutefois savoir sans aucun doute que les actions de l’homme appartiennent à l’homme, [c'est-à-dire] que le Saint Béni soit-Il ne le tire pas [dans une voie particulière], et ne décrète pas qu’il fasse une certaine chose. Ce n’est pas uniquement par tradition de foi que nous connaissons ce concept, mais [également] par des preuves logiques. C’est la raison pour laquelle il est dit dans la prophétie que l’homme est jugé sur ses actes, selon ses actes, bons ou mauvais. Ceci est le fondement dont dépendent toutes les paroles prophétiques.

Le raavad : Abraham dit l’auteur ne se comporte pas comme un sage, car un homme ne doit pas commencer un sujet s’il n’est pas capable de le terminer. Et il a commencé par poser des questions puis il a laisse le lecteur avec ses questions, en disant qu’il fallait se baser sur la foi, et il aurait mieux fait de ne pas soulever le problème et de laisser la chose a la porte des naïfs, sans faire entrer dans leur esprit le doute. Et bien qu’il n’y a pas de réponse clair sur ce sujet mieux vaut donner une réponse approximative que voici. Si la droiture d’un homme ou sa méchanceté été dépendantes des décrets de D alors nous aurions un grand problème, car a ce moment la connaissance de D, serait déjà un décret, mais puisque l’on dit que D a donne a l’homme le pouvoir de décider et de choisir, le fait que D connaisse le futur n’est pas une contradiction a la liberté de l’homme, puisque D peut connaitre le futur comme les astrologue le connaissent en regardant les astres, car il connaissent grâce une force extérieure quel est le futur d’un tel. 

ספר מורה הנבוכים חלק א פרק ס

Cependant celui qui donne des attributs positif a D, il ne fait que lui attribuer un nom, car le nom qu’il donne à D n’existe pas du tout, mais c’est uniquement l’invention de son imagination. C’est comme si il faisait tomber un nom sur quelque chose qui n’existe pas puisque dans le monde réel il n’y a rien qui correspond a un tel concept. Prenons l’exemple d’un homme qui n’a jamais vu un éléphant, mais il sait seulement que c’est un être vivant mais il ne connait pas sa forme, et un homme se trompant ou voulant tromper lui a dit « c’est un être vivant qui n’a qu’un pied, trois ailes, qui vie dans les profondeur marines, il est transparent, il a une face large comme la face d’un homme et il parle comme un homme, parfois il vole parfois il nage » cet homme ne se trompe pas simplement par ce qu’il n’a pas assez d’information sur la nature de l’éléphant, il se trompe par ce qu’il invente une création imaginaire qui n’existe pas, ainsi celui qui attribut des attributs positifs a D, il fausse l’image de D, et il montre qu’il ne croit pas vraiment en D. puisqu’il lui attribut des concepts qu’il ne peut pas retrouver dans la réalité.

אמנם אשר יחייב לו תאר לא ידע דבר רק השם לבד, כי הדבר אשר ידמה שנפל עליו זה השם הוא ענין בלתי נמצא, אבל בדוי שקר, וכאלו הפיל זה השם על ענין נעדר שאינו במציאות דבר שהוא כן, והמשל בו שאדם שמע בשם הפיל, וידע שהוא בעלי חיים, ובקש לדעת צורתו ואמתתו, ואמר לו הטועה או המטעה, הוא בעלי חיים, בעל רגל אחת, ושלש כנפים, עומד בעמק הים, גשמו בהיר, ולו פנים רחבים כפני האדם וצורתו ותמונתו, וידבר כאדם, ופעם יעוף באויר ופעם ישוט כדג, ואיני אומר כי זה צייר הפיל בחלוף מה שהוא, ולא שהוא מקצר בהשגת הפיל, אבל אומר שזה הדבר אשר ידמהו בזה התאר בדוי שקר ואין במציאות דבר שהוא כך, אבל זה דבר נעדר קרא לו שם דבר נמצא כעזניה נפלאה, וסוס אדם, וכיוצא בזה מן הצורות הדמיונות אשר הושם להם זה השם מן הנמצאות, אם שם אחד או שם מורכב, וכן הענין הנה בשוה, וזה כי השם ישתבח שמו הוא נמצא בא המופת על מציאותו, שהוא מחוייב שמתחייב מחוייב המציאות הפשיטות הגמורה כמו שאבאר, אמנם היות העצם ההוא הפשוט המחוייב המציאות כמו שנאמר בעל תארים וענינים אחרים ישיגוהו, הוא דבר בלתי נמצא בשום פנים כמו שהתבאר במופת, וכשנאמר שזה העצם הנקרא אלוה על דרך משל הוא עצם בו ענינים רבים יתואר בהם, כבר שמנו זה השם על העדר גמור, והשתכל כמה יש מן הסכנה בחיוב התארים לו, ואשר צריך שיאמן במה שבא מן התארים בספר התורה או בספרי הנביאים שהם כלם להיישיר שלמותו יתעלה לא לדבר אחר, או תאר פעולות באות מאתו כמו שבארנו:

ספר מורה הנבוכים חלק א פרק נ

Saches que l’on ne peut pas avoir la foi en quelque chose que l’on peut décrire par les mots mais que l’on ne peut pas imaginer dans son ame. L’homme ne peut croire qu’en quelque chose qu’il peut dessiner dans son ame.

Et si un homme se suffit de connaissance qu’il peut vérifier uniquement par le discours, qu’il prouve uniquement en articulant des arguments parlés, alors rien n’est plus facile que de connaitre !

Et c’est pour cela que beaucoup d’imbéciles gardent la foi sans avoir une image de D en eux. Mais si ton cœur te demande à arriver au niveau de la « vision », pour pouvoir vivre le fait que D est unique d’une unité véridique, tu seras obligé de penser que tu ne peut pas lui attribuer aucun attribut positif…. Car l’homme ne peut vivre que quelque chose qui est au dessus de l’esprit, mais à condition que cette sensation qui est au-dessus de l’esprit soit en accord avec l’esprit.

 Un homme ne peut pas croire de manière veridique en un D qui est unique tout en étant trois, comme le font les chrétiens car du fait que logiquement cette chose ne peut pas existér on ne peut pas y croire.

דע אתה המעיין במאמרי זה, כי ההאמנה אינה הענין הנאמר בפה אבל הענין המצוייר בנפש, כשיאמינו בו שהוא כן כמו שיצוייר. ואם יספיק לך מן הדעות האמתיות או הנחשבות אמתתם אצלך כשתספרם במאמר מבלתי שתציירם ותאמין בהם, כל שכן שתבקש מהם האמת, הוא קל מאד, כמו שתמצא רבים מן הפתאים ישמרו אמונות לא יציירו להם ענין בשום פנים. אבל אם מלאך לבך לעלות לזאת המדרגה העליונה מדרגת העיון, ושיתאמת לך שהשם אחד האחדות האמתית, עד שלא תמצא לו הרכבה כלל, ואין לחשוב בו שום חלוק בשום פנים, דע שאין לו יתעלה תאר עצמי בשום פנים ולא בשום ענין, וכמו שנמנע היותו גשם כן נמנע היותו בעל תאר עצמי. אמנם מי שהאמין שהוא אחד בעל תארים רבים, כבר אמר שהוא אחד במלתו, והאמינו רבים במחשבתו, וזה כמאמר הנוצרים הוא אחד אבל הוא שלשה והשלשה אחד, כן מאמר האומר הוא אחד אבל הוא בעל תארים רבים, והוא ותאריו אחד, עם הסתלק הגשמות והאמנת הפשיטות הגמורה. כאלו כוונתנו וחפושנו איך נאמר לא איך נאמין, ואין אמונה אלא אחר הציור, כי האמונה היא ההאמנה במה שיצוייר שהוא חוץ לשכל כפי מה שיצוייר בשכל. ואם יהיה עם זאת האמונה שאי אפשר חילוף זאת האמונה בשום פנים, ולא ימצא בשכל מקום דחייה לאמונה ההיא, ולא לשער אפשרות חלופה, תהיה אמתית, וכשתפשיט מעליך התאוות והמנהגים, ותהיה בעל תבונה, ותתבונן מה שאומר אותו באלו הפרקים הבאים בהרחקת התארים, יתאמת לך מה שאמרנו בהכרח, ותהיה אז מי שיצייר יחוד השם, לא מי שיאמר אותו בפיו ולא יצייר לו ענין ויהיה מכת הנאמר עליהם קרוב אתה בפיהם ורחוק אתה מכליותיהם, אבל צריך שיהיה האדם מכת מי שיצייר האמת וישיגהו, ואם לא ידבר בו, כמו שצוו החשובים, ונאמר להם אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה:

©2018 by Uriel Aviges.