• Rav Uriel Aviges

Roch Hachana 5782

Le feminin et le masculin dans la kabale selon nahmanide


Les documents

י ויאמְ רּו אֵ לָ יו, אַ יֵה שָ רָ ה אִ שְ תֶּ ָך; וַיֹּאמֶּ ר, הִ נֵה בָ אֹּהֶּ ל . וַיֹּאמֶּ ר, שֹוב אָ שּוב אֵ לֶּ יָך כָעֵת חַ יָה, וְהִ נֵה-בֵ ן, לְ שָ רָ ה אִ שְ תֶּ ָך; וְשָ רָ ה וְאַ בְ רָ הָ ם וְשָ רָ ה זְקֵ נִים, בָ אִ ים יא שֹּמַ עַת פֶּתַ ח הָ אֹּהֶּ ל, וְהּוא אַ חֲ רָ יו . וַתִ צְ חַ ק שָ רָ ה, יב בַ יָמִ ים; חָ דַ ל לִ הְ יֹות לְ שָ רָ ה, אֹּרַ ח כַנָשִ ים . וַיֹּאמֶּ ר יג בְ קִ רְ בָ ּה לֵאמֹּר: אַ חֲ רֵ י בְ ֹלתִ י הָ יְתָ ה- לִ י עֶּ דְ נָה, וַאדֹּנִי זָקֵ ן . יְהוָה, אֶּ ל-אַ בְ רָ הָ ם: לָמָ ה זֶּה צָחֲקָ ה שָ רָ ה לֵאמֹּר, הַ אַ ף אֻמְ נָם הֲ יִפָלֵא מֵ יְהוָה, דָ בָ ר; לַמֹועֵ ד אָ שּוב אֵ לֶּ יָך, יד אֵ לֵ ד--וַאֲנִי זָקַ נְתִ י . וַתְ כַחֵ ש שָ רָ ה לֵאמֹּר לֹּא צָחַ קְ תִ י, כִי טו כָעֵת חַ יָה--ּולְ שָ רָ ה בֵ ן . יָרֵ אָ ה; וַיֹּאמֶּ ר לֹּא, כִי צָחָ קְ תְ .


9 Ils lui dirent: "Où est Sara, ta femme?" Il répondit: "Elle est dans la tente." 10 L'un d'eux reprit: "Certes, je reviendrai à toi à pareille époque et voici, un fils sera né à Sara, ton épouse." Or, Sara l'entendait à l'entrée de la tente qui se trouvait derrière lui. 11 Abraham et Sara étaient vieux, avancés dans la vie; le tribut périodique des femmes avait cessé pour Sara. 12 Sara rit en elle même disant: "Flétrie par l'âge, ce bonheur me serait réservé! Et mon époux est un vieillard!" 13 Le Seigneur dit à Abraham: "Pourquoi Sara a-t-elle ri, disant: ’Eh quoi! en vérité, j'enfanterais, âgée que je suis!’ 14 Est-il rien d'impossible au Seigneur? Au temps fixé, à pareille époque, je te visiterai et Sara sera mère". 15 Sara protesta, en disant: "Je n'ai point ri"; car elle avait peur. II répondit "Non pas, tu as ri."


Or ahaim שוב אשוב וגו .'טעם כפל שוב אשוב ,גם אומרו תיבת והנה . יכוין לומר על דרך אומרם ז"ל כשנולד יצחק לא היה ראוי להוליד כי בא מסטרא דנוקבא ובמעשה העקידה זכה לנפש הראוי להוליד, והוא שרמז במאמר המלאך שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה פי' מסטרא דנוקבא ודייק לומר והנה פי' המזדמן קודם הוא גדר זה, ואמר אשוב פירוש פעם ב' ישוב אליו פי' לבחינת אברהם שהוא עלמא דדכורא, וזה היה בעקידה דכתיב )כ"ב י"א( ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים וגו'. והם ב' פקידות פקידה א' שיהי' בעולם יצחק, ב' שתהי' לו נפש היולדת, וטעם שעשה ה' ככה לסיבת אומרו )י"ז י"ט( לו ישמעאל וכמו שכתבתי שם ויש סודות.


"Je reviendrai certainement". La raison pour laquelle l'ange a répété les mots אשוב שוב et a ajouté le mot והנה ,peut être mieux comprise sur la base d'une tradition selon laquelle lorsqu'Isaac est né, il souffrait d'un défaut congénital ; il était stérile. Ce n'est qu'après avoir accepté d'être le sacrifice au עקדה ,qu'il a été guéri de ce défaut. L'ange a laissé entendre qu'il devrait revenir deux fois חיה כעת ,à un moment où il "donnerait la vie", afin que le fils de Sarah soit un vrai fils, capable de procréer. Les mots לשרה בן והנה indiquent que le fils de Sarah émanait du côté gauche des émanations, le côté féminin, plus faible. Le mot והנה souligne cette origine d'Isaac dans le domaine de Sarah. Ce n'est que lorsque l'ange reviendrait une fois de plus que la composante masculine, c'est-à-dire l'apport d'Abraham, deviendrait dominante dans Isaac. Cela se produit dans la Genèse 22,11 où la Torah rapporte qu'un ange a appelé Abraham pour qu'il ne fasse pas de mal à Isaac. L'ange avait donc deux tâches à accomplir, 1) annoncer qu'il y aurait un Isaac, 2) qu'il posséderait une âme capable de procréer. La raison pour laquelle D'ieu devait faire cela était liée à la prière d'Abraham en faveur d'Ismaël en 17,19. J'ai écrit sur ce sujet à l'époque.


וַיהוָה פָקַ ד אֶּ ת-שָ רָ ה, כַאֲשֶּ ר אָ מָ ר; וַיַעַ ש יְהוָה לְ שָ רָ ה, כַאֲשֶּ ר ב דִ בֵ ר . וַ תַ הַ ר וַתֵ לֶּד שָ רָ ה לְ אַ בְ רָ הָ ם בֵ ן, לִ זְקֻ נָיו, לַמֹועֵד, אֲשֶּ ר- דִ בֶּ ר אֹּתֹו אֱֹלהִ ים . ג וַיִקְ רָ א אַ בְ רָ הָ ם אֶּ ת-שֶּ ם-בְ נֹו הַ נֹולַ ד-לֹו, אֲשֶּ ר - יָ לְ דָ ה-לֹו שָ רָ ה --יִצְ חָ ק . ד Or, l'Éternel s'était souvenu de Sara, comme il l'avait dit et il fit à Sara ainsi qu'il l'avait annoncé. 2 Sara conçut et enfanta un fils à Abraham quoiqu’âgé, à l'époque précise où Dieu l'avait promis. 3 Abraham nomma le fils qui venait de lui naître, que Sara lui avait donné, Isaac. Or ahaim אור החיים בראשית פרק כא עוד יכוין הכתוב ע"פ מה שפירשתי בפסוק )לעיל י"ח י'( בן לשרה אשתך שבא מצד הנקובא ולסיב' זו הוצרך לעקידה, וידוע הוא כי זו היא סיבת מיתת שרה, ולפי מה שכתבתי כי הקפיד ה' על צחיקת שרה וקיים הגזירה שלא תלד שרה אלא בן מסטרא דנוקבא כאומרו )לך י"ז י"ט( אבל שרה אשתך יולדת, לזה אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר וידוע הוא כי הדיבור קשה והוא שלא ילדתו שלם בשלימות הצריך ונתגלגלו הדברים ונפטרה שרה מסיבה זו. ולדרך זה קיום ההבטחה על השריטה ששרט לה המלאך נרמזה בפסוק שאחרי זה דכתיב למועד אשר דבר אתו וגו:' Le verset rapporte également quelque chose que nous avons expliqué en 18,10 et à nouveau en 17,19, à savoir que le fils que Sarah a porté provenait du côté féminin (négatif) des émanations. C'est la raison pour laquelle Isaac a dû se soumettre à la ligature sur l'autel, ce qui a entraîné la mort de Sarah. Le mot דבר fait toujours référence à un discours contenant un élément dur. La Torah l'utilise donc lorsqu'elle veut nous faire remarquer que la naissance d'Isaac n'a pas été quelque chose de parfait. Il a dû subir un processus de raffinement à la suite duquel il a pu devenir saint. Lorsque la Torah dit que réalité en signifie cela, ויעש ה׳ לשרה כאשר דבר "D'ieu fit à Sarah ce qu'Il avait prédit." Isaac est né en réponse à la prière de Sarah, et non en réponse à celle d'Abraham. Exode 34 וַיֹּאמֶּ ר יְהוָה אֶּ ל-מֹּשֶּ ה, פְ סָ ל-לְ ָך שְ נֵי -לֻחֹּת אֲבָ נִים כָרִ אשֹּנִים; וְכָתַ בְ תִ י, עַל-הַ לֻחֹּת, אֶּ ת-הַ דְ בָ רִ ים, אֲשֶּ ר הָ יּו עַל-הַ לֻחֹּת ב הָ רִ אשֹּנִים אֲשֶּ ר שִ בַ רְ תָ . וֶּהְ יֵה נָכֹון, לַבֹּקֶּ ר; וְעָלִ יתָ בַ בֹּקֶּ ר אֶּ ל-הַ ר ג סִ ינַי, וְנִצַבְ תָ לִ י שָ ם עַל-רֹּאש הָ הָ ר . וְאִ יש לֹּא-יַעֲלֶּה עִ מָ ְך, וְגַם- אִ יש אַ ל-יֵרָ א בְ כָל-הָ הָ ר; גַם-הַ צֹּאן וְהַ בָ קָ ר אַ ל-יִרְ עּו, אֶּ ל-מּול הָ הָ ר הַ הּוא Le Seigneur dit à Moïse: "Taille toi-même deux tables de pierre semblables aux précédentes; et je graverai sur ces tables les paroles qui étaient sur les premières tables, que tu as brisées. 2 Sois prêt pour le matin; tu monteras, au matin, sur le mont Sinaï et tu m'y attendras au sommet de la montagne. 3 Nul n'y montera avec toi et nul, non plus, ne doit paraître sur toute la montagne; qu'on ne laisse même paître aux environs de cette montagne ni menu ni gros bétail." Rashi וְאִ יׁש לֹא יַעֲלֶ ה עִ מָּ ְך .הָ רִ אשֹונֹות עַל יְדֵ י שֶּ הָ יּו בִ תְ שּואֹות וְקֹולֹות ּוקְ הִ לֹות שָ לְ טָ ה בָ הֶּ ן עַ יִן רָ עָה אֵ ין לְ ָך יָפֶּה מִ ן הַ צְ נִיעּות: Et pas un homme ne montera avec toi Si le « mauvais œil » a eu prise sur les premières tables, c’est parce qu’elles avaient été données dans le bruit et dans le tumulte des foules. Rien n’est plus beau que la discrétion. Exode 20 10 לֹּא-תַ עֲנֶּה בְ רֵ עֲָך עֵד שָ קֶּ ר . "Ne rends point contre ton prochain un faux témoignage Deuteronome 5 17 וְלֹּא-תַ עֲנֶּה בְ רֵ עֲָך עֵד שָ וְא Ne porte point contre ton prochain témoignage vain Ramban וביאור ולא תענה ברעך עד שוא לאסור להעיד על חברו אפילו דבר שאינו כלום ולא יתחייב בו כלום בבית דין כגון שיעיד אמר פלוני ליתן לזה מנה ולא קנה מידו כי שוא דבר בטל TU NE PORTERAS PAS NON PLUS DE 'EID SHAV' (TÉMOIGNAGE VAIN)172 CONTRE TON VOISIN. Il explique cela afin d'interdire même les témoignages [faux] sans signification qui ne causeront aucun préjudice à son voisin au tribunal, comme, par exemple, s'il témoigne : " Untel a dit qu'il donnerait cent [dinars] à cette personne, mais ne s'est pas engagé à le faire " [un tel faux témoignage est par conséquent " vain " et il nous est interdit de le faire]. Car le terme shav [dans l'avertissement ci-dessus, comme ailleurs] signifie "vain, sans valeur".


כלי חמדה נח ד וַיֹֹּּ֨ אמֶּ ר יְהֹּוָָ֜ה אֶּ ל־מֹּשֶֶּׁ֗ ה עֲבֹּר֙ לִ פְ נֵֵ֣י הָ עָָ֔ ם וְקַַ֥ ח אִ תְ ָךָ֖ מִ זִ קְ נֵֵ֣י יִשְ רָ אֵֵ֑ ל ּומַ טְ ָךֶׁ֗ אֲשֶֹּּ֨ ר הִ כִִּ֤יתָ בֹו֙ אֶּ ת־הַ יְאָֹּ֔ ר קַַ֥ ח בְ יָדְ ָךָ֖ וְהָ לָָֽכְתָ ׃ הִ נְנִֵ֣י עֹּמֵ ד֩ לְ פָנֶֹּּ֨ יָך שַָ֥ ם ׀ עַָֽ ל־הַ צּור֮ בְ חֹּרֵ ב֒ וְהִ כִֵ֣יתָ בַ צֶׁ֗ ּור וְיָצְ אַ֥ ּו מִ מֶֶּּ֛ נּו מַָ֖ יִם וְשָ תֵָ֣ ה הָ עֵָ֑ם וַיִַּ֤עַ ש כֵן֙ מֹּשֶָּ֔ ה לְ עֵ ינֵָ֖י זִקְ נֵַ֥י יִשְ רָ אֵָֽ ל׃ וַיִקְ רָ א֙ שֵֵ֣ ם הַ מָ קָ֔ ֹום מַ סָָ֖ ה ּומְ רִ יבֵָ֑ה עַל־רִֵ֣ יב ׀ בְ נֵֵ֣י יִשְ רָ אֵֶׁ֗ ל וְעַֹּ֨ ל נַסֹּתִָּ֤ ם אֶּ ת־יְהֹּוָה֙ לֵאמָֹּ֔ ר הֲ יֵֵ֧ש יְהֹּוֶָּ֛ה בְ קִ רְ בֵָ֖נּו אִ ם־אָָֽ יִן׃ Ramban והנה הוצרך משה לקדם לפני העם לעבור מרפידים אל חורב כמהלך פרסה או פרסאות, רחוק מן המחנה לפניהם, ועל כן אמר לו עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל והלכת , כלומר שתלך עד שתראה אותי עומד לפניך על הצור בחורב : והנה הכה בצור ויצאו ממנו מים, ולא ספר הכתוב ותשת העדה ובעירם כאשר בשניה) במדבר כ יא ,(אבל בידוע שעשו כן וברור הוא שלא הלכו העם אל חורב לשתות, כי לא באו לפני הר סיני עד אחרי כן בחדש השלישי. אבל שלחו שם נעריהם ובהמתם לשאוב מים ולהביא להם כמנהג המחנות. וקרוב אלי שיצאו מים מן הצור בחורב, מים קרים נוזלים, הלכו אל רפידים, ושם שתו אותם, והוא שאמר הכתוב) תהלים עח טז ( ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים, וכתוב )שם קה מא( פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר. ומה שאמר )שם עח כ( הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו, גם הוא על הצור הזה בחורב על דרך הפשט :והסלע השני אשר היה בקדש נבקע בו כמו באר נובע מים, ועל כן אמר) במדבר כא טז (הוא הבאר אשר אמר ה' למשה, ואמרו בשירה )שם שם יח( באר חפרוה שרים, כי היה כמו באר חפורה, ולכן אמר שם )כ יא (ותשת העדה ובעירם ,ששתו מיד שם באותו המקום, אבל כאן היו נהרות שוטפים ממנו ושותין בבתיהם לרצונם ואע''פ שהיה הכל בארה של מרים, כקבלת רבותינו )במדב''ר יט כה(, יתכן שהיה בפעם הראשון וכל הארבעים שנה מושך מים כנהרות שוטפות, ובפעם השנית מפני העונש אשר היה שם נעשה כמו באר חפורה מלאה מים חיים:


Moïse devait donc précéder le peuple, pour passer des Rephidim à l'Horeb - une distance d'une parsah [un mile persan] ou plus - du camp devant eux. C'est pour cette raison que D-ieu lui dit : Passe devant le peuple, prends avec toi des anciens d'Israël... et va. C'est-à-dire : "Va jusqu'à ce que tu Me voies me tenir devant toi sur le rocher d'Horeb". Moïse a frappé le rocher, et de l'eau en est sortie. L'Écriture ne rapporte cependant pas que l'assemblée et son bétail aient bu, comme c'est le cas dans le second incident [aux eaux de Meribah],425 car il est entendu qu'ils l'ont fait. Il est clair que le peuple n'est pas allé à l'Horeb pour boire, puisqu'il n'est arrivé devant le mont Sinaï qu'après le troisième mois.426 Au contraire, il y a envoyé ses jeunes gens et son bétail pour puiser de l'eau et la lui apporter, comme il est d'usage dans les camps. Il me semble probable que les eaux - des eaux froides et courantes427 - sont sorties du rocher de l'Horeb et ont coulé jusqu'à Rephidim, où le peuple les a bues. C'est l'intention de l'Écriture lorsqu'elle dit : Il a fait sortir des ruisseaux du rocher, il a fait couler des eaux comme des fleuves,428 et il est encore écrit : Il a ouvert le rocher, et des eaux ont jailli ; elles ont coulé comme un fleuve dans les lieux arides.429 Le verset qui dit : Voici, il a frappé le rocher, et des eaux ont jailli, et des ruisseaux ont débordé,430 s'applique aussi au rocher d'Horeb, conformément au sens clair de l'Écriture.431 Le second rocher de Cadès432 [au lieu de jaillir de l'eau] s'est fendu d'une sorte de source jaillissant des eaux, et c'est pourquoi l'Écriture dit : C'est "le puits" dont l'Éternel a parlé à Moïse, etc.433 et Israël a dit dans le Cantique : "Le puits" que les princes ont creusé434, car il était comme un puits creusé. C'est pour cette raison que l'Écriture dit là, et la congrégation a bu, ainsi que son bétail435, ce qui signifie que là, ils ont bu à cet endroit immédiatement, mais ici [à Horeb], des rivières débordantes en sont sorties et ils en ont bu dans leurs maisons à leur gré. Or, bien que selon la tradition de nos rabbins, il s'agissait du puits de Myriam436, il est possible qu'à la première occasion [à Horeb] et pendant les quarante années d'errance, les eaux jaillissent du rocher comme des rivières débordantes. La deuxième fois, [à Cadès], en punition de ce qui s'y est passé, il est devenu [seulement] comme un puits creusé qui était plein d'eau douce [pas une source jaillissante]. *** Traduit avec www.DeepL.com/Translator (version gratuite) ***

Ramban hukat 20 8 ולפיכך יפרשו מימיו אשר היה דרכו לתת כי עתה נסתם מעינו במות מרים כי הכוונה לרבותינו בבארה של מרים שהיה מעולם באר נסי מקור מים חיים נובע בכל מקום שיהיה שם הרצון עליו העלה אותו לישמעאל במדבר באר שבע ונבקע בחורב מן הצור ההוא שהיה שם ובשאר המסעים נובע מן הצור במקום שיחנו שם וכאש ר מתה הצדקת פסק המעיין


En effet, lorsque nos rabbins parlent du puits de Miriam, ils veulent dire qu'il y a toujours eu un puits miraculeux,156 une fontaine d'eau vive,157 coulant partout où Sa volonté l'exigeait. C'est ainsi qu'Il la fit jaillir pour Ismaël dans le désert de Beer-Sheba.158 C'est ce rocher qui s'est fendu en Horeb,124 et tout au long de leurs voyages [l'eau] coulait du rocher partout où ils campaient. Mais lorsque la juste [Miriam] mourut, la fontaine s'arrêta, Nombres 30 Nombres, 30 (Français) 1 Moïse redit aux enfants d'Israël tout ce que l'Éternel lui avait commandé. 2 Moïse parla aux chefs des tribus des enfants d'Israël, en ces termes: "Voici ce qu'a ordonné l'Éternel: 3 Si un homme fait un vœu au Seigneur, ou s'impose, par un serment, quelque interdiction à luimême, il ne peut violer sa parole: tout ce qu'a proféré sa bouche, il doit l'accomplir. 4 Pour la femme, si elle fait un vœu au Seigneur ou s'impose une abstinence dans la maison de son père, pendant sa jeunesse, 5 et que son père, ayant connaissance de son vœu ou de l'abstinence qu'elle s'est imposée, garde le silence vis-à-vis d'elle, ses vœux, quels qu'ils soient, seront valables; toute abstinence qu'elle a pu s'imposer sera maintenue. 6 Mais si son père la désavoue le jour où il en a eu connaissance, tous ses vœux et les interdictions qu'elle a pu s'imposer seront nuls. Le Seigneur lui pardonnera, son père l'ayant désavouée. 7 Que si elle passe en puissance d'époux étant soumise à des vœux ou à une promesse verbale qui lui impose une abstinence, 8 que son époux l'apprenne à une époque quelconque et garde le silence à son égard, ses vœux seront valables, et les abstinences qu'elle s'est imposées subsisteront. 9 Mais si, le jour où il en a eu connaissance, son époux la désavoue, il annule par là le vœu qui la lie ou la parole de ses lèvres qui lui imposait l'abstinence; et le Seigneur lui pardonnera. 10 Quant aux vœux d'une femme veuve ou répudiée, tout ce qu'elle s'est imposé sera obligatoire pour elle. 11 Au cas où c'est en puissance de mari qu'elle a fait un vœu ou s'est interdit quelque chose par serment; 12 si son époux l'apprend et ne lui dit rien, ne la désavoue point, tous ses vœux et toute abstinence qu'elle a pu s'imposer restent obligatoires. 13 Si, au contraire, son époux les annule le jour où il en a eu connaissance, tout ce qu'a proféré sa bouche, soit vœux, soit interdiction personnelle, sera sans effet: son époux les a annulés, Dieu sera indulgent pour elle. 14 Tout vœu, tout serment d'abstinence, tendant à mortifier la personne, l'époux peut les ratifier ou il peut les rendre nuls.

24 views

Recent Posts

See All