Les documents
Nombre 11 5
וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. ה זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים. ו וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל--בִּלְתִּי, אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ.
4 Or, le ramas d'étrangers qui était parmi eux fut pris de convoitise; et, à leur tour, les enfants d'Israël se remirent à pleurer et dirent: "Qui nous donnera de la viande à manger? 5 Il nous souvient du poisson que nous mangions pour rien en Egypte, des concombres et des melons, des poireaux, des oignons et de l'ail. 6 Maintenant, nous sommes exténués, nous manquons de tout: point d'autre perspective que la manne!"
וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה, לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב; וַיֹּאמְרוּ, לֹא נַעֲלֶה. יג הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר: כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם-הִשְׂתָּרֵר. יד אַף לֹא אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן-לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר--לֹא נַעֲלֶה
2 Moïse envoya quérir Dathan et Abirâm, fils d'Elïab; mais ils dirent: "Nous n'irons point. 13 Est-ce peu que tu nous aies fait sortir d'un pays ruisselant de lait et de miel, pour nous faire mourir dans ce désert, sans prétendre encore t'ériger en maître sur nous! 14 Certes, ce n'est pas dans un pays abondant en lait et en miel que tu nous as conduits; ce ne sont champs ni vignes dont tu nous as procuré l'héritage! Crèveras-tu les yeux à ces hommes?... Nous n'irons point.
פרקי דרבי אליעזר כ"א
כתיב ומפרי העץ אשר בתוך הגן תנא רבי זעירא אומר מפרי העץ אין העץ הזה אלא אדם שנמשל כעץ שנאמ' כי האדם עץ השדה וגו' אשר בתוך הגן, אין בתוך הגן אלא לשון נקייה מה שבתוך הגוף אשר בתוך הגן אשר בתוך האשה ואין גן אלא האשה שנמשלה לגן שנאמ' גן נעול אחותי כלה זו מה הגנה כל מה שנזרעה היא צומחת ומוציאה כך האשה הזאת כל מה שנזרע הרה ויולדת מבעלה.
"L’Éternel-Dieu donna un ordre à l’homme, en disant: "Tous les arbres du jardin, tu dois t’en nourrir; mais l’arbre de la science du bien et du mal, tu n’en mangeras point: car du jour où tu en mangeras, tu dois mourir!"
Il a été enseigné dans une Baraitha, Rabbi Ẓe'era a dit : "Du fruit de l'arbre" - ici "arbre" signifie l'homme, qui est comparé à l'arbre, comme il est dit : "Car l'homme est l'arbre du champ" (Deut. 20:19). "Qui est au milieu du jardin" - "au milieu du jardin" n'est ici qu'un euphémisme. "Ce qui est au milieu du jardin" - car "jardin" signifie ici simplement la femme, qui est comparée à un jardin, comme il est dit : "Ma soeur est un jardin fermé, une épouse" (Cant. 4:12). De même que, dans ce jardin, ce qui est semé produit et donne naissance, de même (avec) cette femme, ce qu'elle reçoit comme semence, elle le conçoit et le porte par le rapport sexuel.
בא אליה (ורוכבת נחש) [רוכב הנחש] ועברה את קין ואחר כך עברה את הבל שנא' והאדם ידע את חוה אשתו מהו ידע שהיתה מעוברת וראתה דמותו שלא היה מן התחתונים אלא מן העליונים והביטה ואמרה קניתי איש את יי', רבי ישמעאל אומ' משם עלו ונתייחסו כל דורות הרשעים המורדים והפושעים במרום ואומ' אין אנו צריכין לטיפת גשמיך שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו
Samaël) monté sur le serpent vint à elle, et elle conçut kain; et elle conçut Abel, comme il est dit : "Et Adam connut Eve, sa femme" (Gen. 4:1). Quel est le sens de "connut" ? (Il savait) qu'elle avait conçu. Et elle vit que sa ressemblance n'était pas celle des êtres terrestres, mais celle des êtres célestes, et elle prophétisa et dit : "J'ai obtenu un homme avec le Seigneur" (ibid.).
רבי מיאשא אומר נולד קין ותאומתו עמו. נולד הבל ותאומתו עמו. אמר לו רבי ישמעאל והלא כבר נאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו אמר לו מתוך הדברים האלה תדע לך שלא היו נשים אחרון בעולם שישאו להן והתירן להם ועל זה נאמר כי אמרתי עולם חסד יבנה, בחסד נברא העולם עד שחא נתנה תורה. רבי יוסי אומר קין והבל תאומים היו שנאמר ותהר ותלד את קין בההיא שעת' אוסיפת למילד שנאמ' ותוסף ללדת.
Rabbi Miasha a dit : Caïn est né, et sa femme, sa sœur jumelle, avec lui. Rabbi Siméon lui dit : N'est-il pas déjà dit : "Si un homme prend sa sœur, la fille de son père ou la fille de sa mère, et voit sa nudité, et qu'elle voit sa nudité, c'est une chose honteuse" ? (Lev. 20:17). Ces paroles nous apprennent qu'il n'y avait pas d'autres femmes qu'ils pouvaient épouser, et celles-ci leur étaient permises, comme il est dit : "Car j'ai dit : Le monde sera édifié par l'amour" (Ps. 89:2). C'est par l'amour que le monde a été construit avant que la Torah ne soit donnée. Rabbi Joseph a dit : Caïn et Abel étaient des jumeaux, comme il est dit : "Elle conçut, et enfanta (avec) Caïn" (Gn 4,1). À cette heure, elle avait une capacité supplémentaire de procréation (comme il est dit), "Et elle continua à enfanter son frère Abel" (Gen. 4:2).
והיה קין אוהב לעבוד אדמה לזרוע והבל היה אוהב לרעות צאן זה נותן ממלאכתו מאכיל לזה וזה נותן ממלאכתו מאכיל לזה הגיע יום טוב של פסח אמ' להם אדם לבניו בליל זה עתידין ישר' להקריב קרבנות פסחים הקריבו גם אתם לפני בוראכם.
Or Caïn était un homme qui aimait la terre pour semer, et Abel était un homme qui aimait garder les moutons ; l'un donnait de son produit pour nourrir l'autre, et le second donnait de son produit pour nourrir son (frère). Le soir de la fête de la Pâque arriva. Adam appela ses fils et leur dit : En cette (nuit), à l'avenir, Israël apportera des offrandes pascales, apportez vous aussi des (offrandes) devant votre Créateur.
הביא קין מותר מאכלו קליות זרע פשתן והביא אבל מבכורות צאנו ומחלביהן כבשים שלא נגזזו לצמר ונתעב מנחת קין ונרצית מנחת הבל שנ' וישע יי אל הבל ואל מנחתו.
(Caïn) apporta les restes de sa farine de grains torréfiés, (et) la graine de lin, et Abel apporta des premiers-nés de ses moutons, et de leur graisse, des agneaux, qui n'avaient pas été tondus de leur laine. L'offrande de Caïn était exclue, et l'offrande d'Abel était acceptable, comme il est dit : "Et l'Eternel eut égard à Abel et à son offrande" (Gen. 4:4).
ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא לחג הפסח
אבל ביציאת מצרים שכבר היה אומה שלימה שקיבלו עול מלכותו אז בא המצוה באכילה שמכניס קדושה ומתקן שורש הפגם ובא המצוה באכילת ירקות שזה היה קללת אדם הראשון כמו שאמרו (פסחים קי"ח א) זלגו עיניו דמעות אני וחמורי נאכל באבוס אחד כיון שאמר לו בזעת אפך תאכל לחם נתקררה דעתו וכו' ועדיין לא פלטינן מינה דקא אכלינן עיסבי דדברא
Pesah est la seule faite aujourd’hui ou l’on peut faire une beraha sur le faite de manger, comme lorsque l’on mangeait un sacrifice et on le fait sur deux nourriture qu’Adan ne pouvait pas manger, puisqu’il ne pouvait pas manger de viande et le pain et les herbes font partie de la malédiction.
ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא לחג הפסח
אבות דרבי נתן הפירוש בזעת אפך תאכל לחם על ידי היגיעה כעין מה שאמרו (ברכות נ"ח א) כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול וכו' שקודם הקלקול היה אכילת אדם הראשון רק מפרי העץ בלי שום יגיעה ואף חטה מין אילן היה כמו שאמרו שם (מ' א) והיה גדל גלוסקאות כמו שיהיה לעתיד אחר התיקון שעתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכו' (שבת ל' ב) ולא היה לו שום יגיעה ואחר הקלקול
Exode 12
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. ב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. ג דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת. ד וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת, מִהְיוֹת מִשֶּׂה--וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה.
L'Éternel parla à Moïse et à Aaron, dans le pays d'Égypte, en ces termes: 2 "Ce mois-ci est pour vous le commencement des mois; il sera pour vous le premier des mois de l'année. 3 Parlez à toute la communauté d'Israël en ces termes: Au dixième jour de ce mois, que chacun se procure un agneau pour sa famille paternelle, un agneau par maison. 4 Celui dont le ménage sera trop peu nombreux pour manger un agneau, s'associera avec son voisin, le plus proche de sa maison, selon le nombre des personnes; chacun, selon sa consommation, réglera la répartition de l'agneau.
דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת. וְכִי אַהֲרֹן מְדַבֵּר וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמָר אַתָּה תְדַבֵּר אֶלָּא חוֹלְקִין כָּבוֹד זֶה לָזֶה וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה לַמְּדֵנִי וְהַדִּבּוּר יוֹצֵא מִבֵּין שְׁנֵיהֶם כְּאִלּוּ שְׁנֵיהֶם מְדַבְּרִים:
Rashi
Parlez à toute la communauté Etait-ce à Aharon de parler ? Il est pourtant écrit : « Toi [Mochè] tu déclareras tout ce que je t’ordonnerai… » (supra 7, 2). En fait, Aharon et Mochè se témoignaient du respect l’un à l’autre, chacun recherchant l’enseignement de son frère. La parole s’émanait ainsi de tous les deux, comme s’ils s’exprimaient ensemble (Mekhilta).
וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם. ב וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן
Les fils d'Aaron, Nadab et Abihou, prenant chacun leur encensoir, y mirent du feu, sur lequel ils jetèrent de l'encens, et apportèrent devant le Seigneur un feu profane sans qu'il le leur eût commandé. 2 Et un feu s'élança de devant le Seigneur et les dévora, et ils moururent devant le Seigneur. 3 Moïse dit à Aaron: "C'est là ce qu'avait déclaré l'Éternel en disant: Je veux être sanctifié par ceux qui m'approchent et glorifié à la face de tout le peuple!" Et Aaron garda le silence.
וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת, דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה--וְהִנֵּה שֹׂרָף; וַיִּקְצֹף עַל-אֶלְעָזָר וְעַל-אִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן, הַנּוֹתָרִם, לֵאמֹר. יז מַדּוּעַ, לֹא-אֲכַלְתֶּם אֶת-הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ--כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הִוא; וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם, לָשֵׂאת אֶת-עֲוֹן הָעֵדָה, לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, לִפְנֵי יְהוָה. יח הֵן לֹא-הוּבָא אֶת-דָּמָהּ, אֶל-הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה; אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ, כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי. יט וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-מֹשֶׁה, הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת-חַטָּאתָם וְאֶת-עֹלָתָם לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי, כָּאֵלֶּה; וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְהוָה. כ וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּיטַב בְּעֵינָיו
Au sujet du bouc expiatoire, Moïse fit des recherches, et il se trouva qu'on l'avait brûlé. Irrité contre Eléazar et Ithamar, les fils d'Aaron demeurés vivants, il dit: 17 "Pourquoi n'avez-vous pas mangé l'expiatoire dans le saint lieu, alors que c'est une sainteté de premier ordre, et qu'on vous l'a donné pour assumer les fautes de la communauté, pour lui obtenir propitiation devant l'Éternel? 18 Puisque le sang de cette victime n'a pas été introduit dans le sanctuaire intérieur, vous deviez la manger dans le sanctuaire, ainsi que je l'ai prescrit!" 19 Aaron répondit à Moïse: "Certes, aujourd'hui même ils ont offert leur expiatoire et leur holocauste devant le Seigneur, et pareille chose m'est advenue; or, si j'eusse mangé un expiatoire aujourd'hui, est-ce là ce qui plairait à l'Éternel?" 20 Moïse entendit, et il approuva.
Rashi
Cela fut bon Il a reconnu son erreur et n’a pas prétendu, de honte : « Je ne l’avais pas entendu » (Torath kohanim).
Nombres 3
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה: בְּיוֹם, דִּבֶּר יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה--בְּהַר סִינָי. ב וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-אַהֲרֹן, הַבְּכֹר נָדָב, וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. ג אֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן, הַכֹּהֲנִים, הַמְּשֻׁחִים--אֲשֶׁר-מִלֵּא יָדָם, לְכַהֵן. ד וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יְהוָה בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְהוָה, בְּמִדְבַּר סִינַי, וּבָנִים, לֹא-הָיוּ לָהֶם; וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, עַל-פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם.
Suivent les générations d'Aaron et de Moïse, à l'époque où l'Éternel parlait à Moïse sur le mont Sinaï. 2 Voici les noms des fils d'Aaron: l'aîné, Nadab; puis Abihou, Eléazar et Ithamar. 3 Ce sont là les noms des fils d'Aaron, oints en qualité de pontifes, auxquels on conféra le sacerdoce. 4 Or, Nadab et Abihou moururent devant le Seigneur, pour avoir apporté devant lui un feu profane, dans le désert de Sinaï; ils n'avaient point eu d'enfants. Mais Eléazar et Ithamar fonctionnèrent sous les yeux d'Aaron, leur père.
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, וְאֵינוֹ מַזְכִּיר אֶלָּא בְּנֵי אַהֲרֹן וְנִקְרְאוּ "תּוֹלְדוֹת מֹשֶׁה", לְפִי שֶׁלִּמְּדָן תּוֹרָה. מְלַמֵּד, שֶׁכָּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ יְלָדוֹ.
בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת-מֹשֶׁה, נַעֲשׂוּ אֵלּוּ הַתּוֹלָדוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁלִּמְּדָן מַה שֶּׁלָּמַד מִפִּי הַגְּבוּרָה:
Et ceux-ci sont les engendrements de Aharon et de Mochè Mais seuls sont mentionnés ensuite les fils de Aharon, appelés « engendrements de Mochè ». C’est parce qu’il leur a enseigné la Tora, ce qui nous apprend que quiconque enseigne la Tora au fils de quelqu’un, l’écriture le considère comme s’il l’avait engendré (Sanhèdrin 19b).
Au jour où Hachem parla à Mochè Ils sont devenus ses descendants car il leur a enseigné ce qu’il avait appris de la bouche du Tout-Puissant.
Sanhedrin 106a
(במדבר כד, כג) וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל (אמר רשב"ל אוי מי שמחיה עצמו בשם אל) א"ר יוחנן אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה
En ce qui concerne le verset : "Et il reprit sa parabole, et dit : Hélas, celui qui vit de ce que Dieu lui a désigné" (Nombres 24,23), Rabbi Shimon ben Lakish dit : Malheur à celui qui se sustente de manière indulgente au nom de Dieu, c'est-à-dire Balaam, dont le gagne-pain était de parler au nom de Dieu. Le rabbin Yoḥanan dit : Malheur à la nation qui sera trouvée en train d'entraver le peuple juif au moment où le Saint, Béni soit-Il, rachète Ses enfants. Qui place son vêtement entre un lion mâle et une lionne lorsqu'ils s'accouplent ? Celui qui le fait mourra certainement.
Sukkah 52a
כִּדְדָרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָהלֶעָתִיד לָבֹא מְבִיאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיֵצֶר הָרָע וְשׁוֹחֲטוֹ בִּפְנֵי הַצַּדִּיקִים וּבִפְנֵי הָרְשָׁעִים צַדִּיקִים נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ וּרְשָׁעִים נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה הַלָּלוּבּוֹכִין וְהַלָּלוּ בּוֹכִין צַדִּיקִים בּוֹכִין וְאוֹמְרִים הֵיאַךְ יָכוֹלְנוּ לִכְבּוֹשׁ הַר גָּבוֹהַּ כָּזֶה וּרְשָׁעִים בּוֹכִין וְאוֹמְרִים הֵיאַךְ לֹא יָכוֹלְנוּ לִכְבּוֹשׁ אֶת חוּט הַשַּׂעֲרָה הַזֶּה וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּמֵהַּ עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא
La Guemara répond : Ceci peut être compris comme Rabbi Yehuda l'a enseigné : Dans le futur, à la fin des temps, Dieu fera venir le mauvais penchant et l'abattra en présence des justes et en présence des méchants. Pour les justes, le mauvais penchant leur apparaît comme une haute montagne, et pour les méchants, il leur apparaît comme une simple mèche de cheveux. Ceux-ci pleurent et ceux-là pleurent. Les justes pleurent et disent : Comment avons-nous pu vaincre une si haute montagne ? Et les méchants pleurent et disent : Comment avons-nous été incapables de surmonter cette mèche de cheveux ? Et même le Saint, Béni soit-Il, s'étonnera avec eux, comme il est dit à propos de l'éloge funèbre : "Ainsi parle le Seigneur des armées : Si cela est merveilleux aux yeux du reste de ce peuple en ces jours-là, cela doit aussi être merveilleux à Mes yeux" (Zacharie 8:6).
Berahot 61 a
כִּדְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: ״אוֹי לִי מִיּוֹצְרִי אוֹי לִי מִיִּצְרִי״.
La Guemara répond : Ceci est interprété homilétiquement en accord avec l'opinion de Rabbi Shimon ben Pazi, comme Rabbi Shimon ben Pazi a dit : Cela vient souligner ce qu'une personne se dit à elle-même en toute circonstance : Malheur à moi de la part de mon Créateur et malheur à moi de la part de mon penchant.