Rabi Hay Taieb Lo Met.
Les documents
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כב עמוד א
איתמר, רב אמר: אין מדליקין מנר לנר, ושמואל אמר: מדליקין. רב אמר: אין מתירין ציצית מבגד לבגד, ושמואל אמר: מתירין מבגד לבגד. רב אמר: אין הלכה כרבי שמעון בגרירה, ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון בגרירה. אמר אביי: כל מילי דמר עביד כרב, לבר מהני תלת דעביד כשמואל: מדליקין מנר לנר, ומתירין מבגד לבגד, והלכה כרבי שמעון בגרירה. דתניא: רבי שמעון אומר: גורר אדם מטה כסא וספסל, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ.
יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב אדא בר אהבה, ויתיב וקאמר: טעמא דרב - משום ביזוי מצוה. אמר להו: לא תציתו ליה, טעמיה דרב - משום דקא מכחיש מצוה. מאי בינייהו? - איכא בינייהו: דקא מדליק משרגא לשרגא. מאן דאמר משום ביזוי מצוה - משרגא לשרגא מדליק, מאן דאמר משום אכחושי מצוה משרגא לשרגא נמי אסור.
מתיב רב ששת: מחוץ לפרוכת העדת יערך, וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו; אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים. והא הכא, כיון דקביעי נרות לא סגיא דלא משקיל ואדלוקי, קשיא בין למאן דאמר משום בזוי מצוה, ובין למאן דאמר משום אכחושי מצוה! תרגמא רב פפא בפתילות ארוכות. סוף סוף, למאן דאמר משום אכחושי מצוה קשיא! - קשיא.
מאי הוי עלה? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: חזינא אי הדלקה עושה מצוה - מדליקין מנר לנר, ואי הנחה עושה מצוה - אין מדליקין מנר לנר.
דאיבעיא להו: הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה - תא שמע. דאמר רבא: היה תפוש נר חנוכה ועומד - לא עשה ולא כלום. שמע מינה: הנחה עושה מצוה - התם: הרואה אומר לצורכו הוא דנקיט לה. תא שמע. דאמר רבא: הדליקה בפנים והוציאה - לא עשה כלום. אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה - הדלקה במקומו בעינן. משום הכי לא עשה כלום. אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה אמאי לא עשה ולא כלום? - התם נמי; הרואה הוא אומר לצורכו הוא דאדלקה
It was stated: Rab said: One must not light from lamp to lamp;19 but Samuel maintained, You may light from lamp to lamp. Rab said: Fringes20 may not be detached21 from one garment for [insertion in] another, but Samuel ruled, Fringes may be detached from garment to garment. Rab said, The halachah is not as R. Simeon in respect to dragging; but Samuel maintained, The halachah is as R. Simeon in respect to dragging. Abaye said: In all matters the Master [Rabbah] acted in accordance with Rab, except in these three, where he did as Samuel: [viz.,] one may light from lamp to lamp; one can detach [the fringes] from one garment for [insertion in] another; and the halachah is as R. Simeon in respect to dragging. For it was taught: R. Simeon said: One may drag a bed, seat, or bench,22 provided that he does not intend to make a rut.
One of the Rabbis sat before R. Adda b. Ahabah and sat and said: Rab's reason23 is on account of the cheapening of the precept. Said he to them, Do not heed him: Rab's reason is because he impairs the precept.24 Wherein do they differ? — They differ where he lights from lamp to lamp:25 on the view that it is because of the cheapening of the precept, one may light from lamp to lamp;26 but on the view that it is because he impairs the precept, even from lamp to lamp is forbidden.
R. Shesheth objected: Without the vail of testimony … shall [Aaron] order it:6 does He then require its light: surely, during the entire forty years that the Israelites travelled in the wilderness they travelled only by His light! But it is a testimony to mankind7 that the Divine Presence rests in Israel. What is the testimony?8 — Said Rab: That was the western branch [of the candelabrum] in which the same quantity of oil was poured as into the rest, and yet he kindled [the others] from it and ended therewith.9 Now here, since the branches are immovable, it is impossible other than that he take [a chip] and kindle [it];10 which is a difficulty both on the view that it is because of the cheapening of the precept and on the view that it is because of the impairing of the precept? — R. Papa reconciled it [thus: it is lit] by long wicks.11 Yet after all, on the view that it is because of the impairing of precepts there is a difficulty? That is [indeed] a difficulty.
What is our decision thereon? — R. Huna, the son of R. Joshua, said: We consider: if the lighting fulfils the precept, one may light from lamp to lamp:12 but if the placing [of the lamp] fulfils the precept,13 one may not light from lamp to lamp.14 For the scholars propounded: Does the kindling or the placing constitute the precept? — Come and hear: For Raba said, If one was holding the Hanukkah lamp and thus standing, he does nothing:15 this proves that the placing constitutes the precept! — [No:] There a spectator may think that he is holding it for his own purposes
רא"ש מסכת שבת פרק ב סימן ז
קבעי הש"ס [דף כב ע"ב] מאי הוי עלה ותימה מאי קמבעיא ליה דלכאורה משמע דהלכה כשמואל מדעבד רבה כוותיה. וכי תימא אליבא דשמואל מיבעיא אי אית ליה טעמא דבזויי מצוה ולא פליגי אלא באכחושי הא איתותב לישנא דאכחושי ואם כן בבזויי מצוה פליגי. וי"ל דמספקא ליה אי תיובתא גמורה היא או לא ופשיט רב הונא בריה דרב יהושע דלאו תיובתא גמורה היא ולחומרא אמר דפליגי באכחושי ושמואל אית ליה טעמא דבזויי מצוה הלכך אי הנחה עושה מצוה אין מדליקין מנר לנר והוה ליה כמו קינסא א"נ מיבעיא אי סמכינן ארבה דעביד כשמואל או דילמא הלכתא כרב באיסורי ופשיט רב הונא בריה דרב יהושע דהלכתא כרב ובבזויי מצוה פליגי דלישנא דאכחושי איתותב. הלכך אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר אבל אי הנחה עושה מצוה הוה ליה כמו קינסא ואין מדליקין. להני תרי שינויי מדליקין משרגא לשרגא אבל לא ע"י קינסא. וכן דעת הרי"ף לכך לא הביא אלא לשון מחלוקתן מדליקין מנר לנר דמשמע בנר עצמו אבל לא ע"י קינסא.
Le talmud se demande “quel est la conclusion ? ». Ceci est étonnant car nous avons dit plus haut que la halacha suit l’opinion de Samuel du fait que Rabah faisait comme lui. Et si tu vas dire, qu’un doute subsiste malgré tout de savoir si la logique de Samuel admet le concept de « faire honte à la mitswah », et qu’il ne discute que sur le concept de « affaiblir la mitswah ». C’est impossible car le talmud a rejeté ce concept « d’affaiblir la mitswah », il est donc évident que la discussion entre rav et Samuel porte sur le concept de « faire honte à la mitswah ». Il y a lieu d’expliquer que le doute était de savoir si cette preuve de la menora était une preuve conclusive ou non, et rav hounah le fils de Yehsoshua a pensé que ce n’était pas une preuve conclusive. Et de ce fait il a interprété la discussion de rav et Samuel d’une manière stricte comme portant sur le concept « d’affaiblit la mitswah », mais que toutes les opinions admettent le concept de « faire honte à la mitswah » c’est pour cela qu’il a pense et dit implicitement que si c’est la mitswah de poser la hanukiah qui fait la mitswah, alors, selon Samuel, il serait interdit d’allumer une bougie avec une autre. Ou bien, le talmud était en doute à savoir s’il fallait se baser sur l’enseignement de Rabah qui a tranche comme Samuel ou bien s’il fallait mieux se référer sur la règle établie selon laquelle la halacha suit rav dans les interdit, et rav hounah le fils de Yehsoshua a tranché, que la halacha suit l’opinion de rav, selon la version interprétant la discussion sur le concept de « faire honte la mitswah » puisque l’autre interprétation (affaiblir la mitswah avait été réfutée). Et à ce propos il dit que si la mitswah est de poser la hanukiah alors, selon rav il sera même interdit d’allumer une bougie à partir d’une autre. Selon ces deux versions la halakha est qu’il est permis d’allumer une bougie à partir d’une autre mais pas par l’intermédiaire d’une brindille.
תוספות מסכת שבת דף כב עמוד ב
מאי הוי עלה - תימה מאי קמיבעיא ליה ומאי קאמר נמי חזינן אי הדלקה כו' הא לכאורה משמע דהלכה כשמואל דהא רבה עבד כוותיה וא"כ קינסא נמי שרי דהא ע"כ בקינסא פליגי ובביזוי מצוה דהא מאן דמפרש טעמא דרב משום אכחושי מצוה איתותב.
וצ"ל דאינו תופס דברי רבה עיקר ומבעיא ליה אי הנחה עושה מצוה ואסור לרב מנר לנר משום ביזוי מצוה, כמו בקינסא, או הדלקה עושה מצוה ושרי, כמו במנורה דלא חיישינן לאכחושי מצוה, ומסיק דהדלקה עושה מצוה ושרי.
Et il y a lieu de dire que le talmud ne pense pas que les paroles de Rabah soient prépondérantes, et il se demande si c’est le fait de poser la menora qui constitue la mitswah et de ce point de vue, il serait interdit d’allumer une bougie avec une autre, car c’est une honte pour la mitswah, comme une brindille, ou bien est ce l’allumage qui fait la mitswah, et il serait permis d’allumer d’une bougie a une autre, comme dans la menora, puisque l’on ne tient pas compte du concept d’ « affaiblir la mitswah », et le talmud conclue que c’est l’allumage qui est la mitswah et on peut allumer une bougie à partir d’une autre.
מהרש"א חידושי הלכות מסכת שבת דף כב עמוד ב
בד"ה מאי הוי כו' וצ"ל דאינו תופס דברי רבה עיקר ומבעיא ליה אי הנחה כו' עכ"ל ולא ניחא להו לפרש בפשיטות כיון דאינו תופס דברי רבה עיקר מבעיא ליה אי הלכה כרב אי כשמואל וכן כתב הרא"ש דאי אינו תופס דברי רבה עיקר ודאי דלא הוה קמבעיא כיון דהלכה כרב באיסורי ועוד לפום הסברא דהדלקה עושה מצוה אכתי לא פשיט מידי דאימא דהלכה כשמואל דשרי אפי' בקינסא ודו"ק:
Et ils n’ont pas voulu expliquer de manière plus simple, que puisque les paroles de Rabah ne sont pas prépondérantes, alors, le talmud se demande si la halakha est comme rav ou comme Samuel, comme l’a écrit le Rosh, car si le talmud pense que les parole de Rabah ne sont pas primordiales, il est certain que le talmud pense que la halakha suit l’opinion de rav en vertu de la règle « la halakha suit l’opinion de rav dans les interdits », et de plus si c’était cela le doute du talmud, l’argument (rapporté par rav hounah le fil de Yehsoshua) comme quoi c’est l’allumage qui fait la mitswah, ne serait pas concluant, car peut être la halakha suit l’opinion de Samuel qui permet même avec une brindille.
משמרות כהונה מסכת שבת דף כב עמוד ב
תוס' בד"ה מאי וכו' וי"ל דאינו תופס וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו דבעי אי הלכה כרב או כשמואל כמ"ש הרא"ש משום דקאמר אי הנחה עושה מצוה אין מדליקין ואמאי הא אפשר דהלכת' כשמואל אלא ע"כ דפשיט"ל דהלכתא כרב ודברי מהרש"א בזה לא נתחוורו לי:
Rabi avraham ben itshak hay 1790- 1865 (tunis)
Si tossafot n’a pas voulu expliquer comme le Rosh, que le doute du talmud consiste à savoir si la halakha suit l’opinion de rav ou celle de Samuel, c’est par ce que le talmud dit explicitement que si le fait de poser la hanukiah fait la mitswah, il est interdit d’allumer une bougie à partir d’une autre, or pourquoi ? puisqu’il est possible que la halakha suive l’opinion de Samuel, il faut donc dire que pour le talmud il était certain que la loi suit l’opinion de Samuel. Et les paroles du Maharsah ne sont pas claires pour moi sur ce sujet.
א"נ מצאתי בשם ריב"ם דמיבעיא ליה אליבא דשמואל דהילכתא כוותיה, אי שרי בקינסא אי לאו, ומיבעיא ליה אי קי"ל כמו שאמר למעלה דלמ"ד משום בזויי מצוה שרי להדליק מנר לנר לרב ואם כן בקינסא פליגי ושרי שמואל בקינסא, או דילמא לא קי"ל הכי, ומנר לנר נמי איכא ביזוי מצוה ואסר רב, (פי') דהנחה עושה מצוה, ולא דמי למנורה.ודוקא מנר לנר שרי שמואל, אבל בקינסא אפילו שמואל מודה דאסור, ומסיק חזינן דאיבעיא לן ואפשיט דהדלקה עושה מצוה ומדליק לרב מנר לנר כמו במנורה ולשמואל אפילו בקינסא שרי.
D’autre part j’ai trouvé au nom du Rivam, que le doute du talmud suit l’opinion de Samuel, car la halakha suit son opinion, si il est permit d’allumer avec une brindille ou pas, et le doute est de savoir si il faut interpréter la discussion entre rav et Samuel comme se rapportant au concept « de faire honte à la mitswah » et dans ce cas, rav permet d’allumer d’une bougie a une autre, et Samuel permet aussi avec une brindille, ou bien même si la discussion entre rav et Samuel porte sur le concept « de faire honte à la mitswah », il est possible que ce concept s’applique même lorsque l’on allume une bougie avec une autre, car c’est le fait de poser la menora qui accomplie la mitswah, et cela ne ressemble pas au cas de la menora, et dans cette optique, (si c’est le fait de poser la hanukiah qui fait la mitswah), Samuel ne permettrait que d’allumer d’une bougie a une autre mais pas avec une brindille. Et la conclusion est que c’est l’allumage qui fait la mitswah et selon rav on peut allumer une bougie à partir d’une autre, comme pour la menora, et selon Samuel, il est permis d’allumer même avec une brindille.
מהרש"א חידושי הלכות מסכת שבת דף כב עמוד ב
בא"ד ואסר רב: פירוש דהנחה עושה מצוה, ולא דמי למנורה. ודוקא מנר לנר שרי שמואל כו' עכ"ל: ק"ק דאין סברא לומר לשמואל דשרי מנר לנר אפילו אי הנחה עושה מצוה דמשמע מכל דבריהם דאי הנחה עושה מצוה אסור מנר לנר כמו בקינסא, ואם נאמר דלשמואל לא קמבעיא ליה דודאי הדלקה עושה מצוה א"כ לא פשיט מהא דרבא סבר דהדלקה עושה מצוה אימא דכשמואל ס"ל דהלכתא כוותיה ויש ליישב ודו"ק:
C’est une peu difficile, …., car il ressort de toutes leurs paroles antécédentes, que si la mitswah est de poser la hanukiah, il est interdit d’allumer une bougie avec une autre, au même titre que d’allumer avec une brindille, et si on pense que selon Samuel il est évident que c’est l’allumage qui fait la mitswah, alors il n’y a pas lieu d’apporter une preuve des parole de Rava qui pense que c’est l’allumage qui fait la mitswah car il y a lieu de dire qu’il pense comme Samuel, puisque c’est la halakha, car la halakha suit l’opinion de Samuel.
משמרות כהונה מסכת שבת דף כב עמוד ב
בא"ד א"נ מצאתי וכו' עכ"ל לפום האי תי' מנר לנר אפילו אי הנחה עושה מצוה ל"ד לקינסא דקינסא גרע טפי דלא כסברתם כתירוץ הראשון ודלא כמהרש"א ז"ל
Selon la deuxième explication de tossafot, allumer d’une bougie a une autre, si c’est le fait de poser la hanukiah qui fait la mitswah, cela ne ressemble par au cas de la brindille qui est pire, (par ce qu’on la jette plus tard), contrairement à ce qu’ils avaient pensé dans la première réponse contrairement a ce qu’a dit le Maharsah.
חלכ חיטים
רב יצמק חי טייב לא מת 1774-1836
דף כ״ב ע״ב ד״ה מאי הוי עלה וכו׳ ׳ ודוק׳ מנר לנר שרי שמואל אבל בקינס׳ אפי׳ שמואל מודה דאסור וכו׳ עכ"ל [עיין מה שהק׳ מהרש"א] ולא ידענא מאי ק״ל דודאי אף לשמואל קא מבעיא ליה אי הנחה עושה מצוה, מיהו אע״ג דהנחה עושה מצוה, שמואל לא חייש לבזוי מצוה אי מדליק נר מנר [אלא דמבע״ל אי] הנחה עושה [מצוה ושמואל דוק'] מנר לנר ל"ח לבזוי מצוה, משו' דאותו נר בעצמו מניחו למצוה, ולא שייך כ"כ בזויי מצוה, אבל בקינס' אפי' שמואל מודה דאסור כיון שאין הקינס' בעצמ' מניח' למצוה, אלא מדליק בה ואח"כ זורקה [בזה] יש לחוש לבזוי מצוה[ אבל אי] הדלקה עושה מצוה [ע"כ דפליגי בקינס' ושמואל שרי בקינס] ואז ע״כ לומ' דאף בקינס' ל״ח לבזוי מצוה] ובתי' א' מבע״ל אליב' דרב אי הנח' מצות [ונר מנר נמי] דמי לקינס' דאסור או לא אבל [אה״נ] אליב׳ דשמואל [יש לחלק] בין נר לקינס׳ ופשוט] ג״ז מוצל מאש.
Regarde ce qu’a demandé le Maharsah, mais je ne comprends par ce qui est difficile pour lui, car il est évident que même selon Samuel, il y a lieu de se demander si c’est le fait de poser la hanukiah qui fait la mitswah, et même si c’est le fait de poser la hanukiah qui fait la mitswah, Samuel ne pense pas qu’il y a une humiliation de la mitswah si on allume d’une bougie a une autre, cependant il y a lieu de se demander si c’est le fait de poser la hanukiah qui fait la mitswah, est ce uniquement lorsque l’on allume de la même bougie que Samuel ne pense pas qu’il y a une humiliation de la mitswah, puisque cette même bougie, il va la laisser pour la mitswah, ce n’est donc pas une humiliation pour la mitswah, mais dans le cas de la brindille Samuel serait d’accord que c’est interdit, puisque par la suite la brindille ne va pas rester pour être une mitswah, mais elle va être jetée, il y a donc (dans le cas de la brindille) un plus grande humiliation de la mitswah. Mais si c’est l’allumage qui fait la mitswah, il est certain qu’ils (rav et Samuel) discutent dans le cas de la brindille, et Samuel permet même d’allumer avec une brindille, et là on est obligé de penser que même avec une brindille Samuel pense qu’il n’y a pas d’humiliation de la mitswah. Et dans la première réponse de tossafot le doute était selon l’opinion de rav, si c’est le fait de poser la hanukiah qui fait la mitswah, et dans ce cas rav interdit même, d’allumer une bougie avec une autre, comme dans le cas de la brindille, mais il est certain que selon Samuel on peut faire une distinction entre une bougie et une brindille. Et ceci est évident, cela aussi a été sauvé du feu.
Si tosafot dans le premiere reponse n’a pas voulu explique le doute selon samuel, meme si il y a lieu de faire une distinction entre la bougie et la brindille, c’est par ce que si c’était le cas on n’a toujours rien prouve selon samuel meme lorsque l’on a dit que la mitswah est dans l’allumage, car peut etre que la brindille reste interdite, et c’est ce que le maharsah lui-même a dit.
C’est pour cela que rav itshak hay taieb a raison de s’etoner, d’autre part le mishmeret kehunah lui-même se contredit.
ע״ב גם׳ תימר ליה מימר וכו׳ ניח לו וכו׳ כתבו התוס׳ בפ׳ הזהב היא מוצאת חסר אל״ף כמו ויצת אש בציון והק׳ בס׳ פתח עיניס למה להו לדייק מדכתיב מוצאת לשון ויצת אש מהענין בעצמו מוכח דהא יהודה קאמ' הוציאוה ותשרף ולא הלבינה פני יהוד׳ ע״ש ולק״מ דהיא שלחה כדי שיודה ולא תביישנו ואם לא יודה תאמר לו בפירוש שממנו היא דחזקה אין אדם מעיז פניו בפני ב״ח אכל מדכתיב מוצאת לשון ויצת משמע שהגיע האש והיא ולא הלבינה פניו וזו ראיה גמורה
: שם מנא ידע וכו׳ יצתה בת קול ואמרה ממני יצאו וכו׳ מדברי הש״ס הכא מוכח דהאי ממני דברי בת קול היא וכ״כ רש״י בחומש מיהו מהש״ס דמכות משמע דהאי ממני הוא דברי יהודה ויהודה ידע משום דמני ירחי אבל גמ׳ דהכא לא ס״ל הכי ולא ידענא מה תקן מ״מ [יהודה] צדקה קאמר {ומנא ידע} וצ״ע :
ל א יסף עוד וכו׳ כיון שידעה וכו׳ ועיין במ״ש רש״י ומ״ש עליו מהרש״א
ולק״מ דאי פירוש לדעתה לשון זיווג הול״ל ולא יסף עוד מלדעתה אלא הלמ״ר פירושה בשביל שירעה שהיא יייאת שמיס וק״ל :
: דף י״א ע׳א גמרא וישלחהו מעמק חברון וכו' בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון וכו׳ רש״י בחומש כתב והלא חברון בהר שנא' ויעל ו בנגב וכו׳ והק׳ הרא״ס דילמא משוס דא״י גבו ה מכל הארצות . ושמעתי שה'נח״י ת ק משוס דכתי׳ ויעלו ויתרו את הארץ מממרבר צן עד רחוב לבוא חמת ואח״כ כתיב ויעלו בנגב א״כ ש״מ דחברו ן גבוה מכל א״י וליתא דהכתוב בתחלה כתב דרך כלל ואח״כ חזר לפרש דרך פרט כיצד הלכו בתחל ה עלו בנגב כמ״ש רש״י בזחלה בנגב וכו' וכה״ג כתב רש״יבע' בראשית גבי. וייצר ה׳ אלהיס א ת הארס עפר מן האדמה זהו פרטו של ויבריא אלהיס את הארס יע״ש . וראיתי להרב כעל מלאכת מקרש שתמה עליהס דהא מקר א מלא הוא בספר יהושע ואת .חברון כהר יהודה ע״ש וליתא דהש״ס במכות ד׳ יו״דהקשה וחכרון עיר מקלט הואי והכתי' ויתנו לכלב ן׳ יפונ׳ את חברו ן ותרצו דחכרון וכל פרוואה ופרש״י דחברון עי ר אחרת וסמוכה לחברון ונקראת על שמת וא״כמאי ראיה היא זו וכ״כ ה׳ בירך יצחק בדרוש לפוריס על מת שנהגו שקורץ בחברון את המגילה בב ׳ ימיס והא עיר מקלט אין עושין אותו כרך אלא עיר קטנת והיכי מספקא לן בכרך ותי׳ דחברון היא עיר אחית וא״כ לק״מ
Comments