• Rav Uriel Aviges

Halacha et Minhag

Video en deux parties.



Les documents

מסכת סופרים 14

16בשיר השירים קורין אותו בלילי ימים טובים של גליות האחרונים חציו בלילה אחד וחציו בלילה השני. רות במוצאי יום טוב ראשון של עצרת עד חציו ומשלים במוצאי יום טוב האחרון. ויש אומרים בכולן מתחילין במוצאי שבת שלפניהם ונהגו העם כך שאין הלכה נקבעת עד שיהא מנהג וזה שאמרו מנהג מבטל הלכה מנהג ותיקין אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה אינו אלא כטועה בשקול הדעת:

On lit la premiere moitie du livre de Ruth a la sortie du premier jour de la fete de chavouot, et la deuxième moitie a la sortie du deuxième jour. Mais il y en a qui pense que l’on commence a lire le livre de ruth a la sortie du chabat qui precede la fete. Et ceci est le minhag du peuple, car la hlakha ne peut être fixee que lorsqu’elle est devenue un minhag. Et c’est a ce sujet que l’on dit que le minhag annule la halkha, on parle d’un minhag « des anciens », mais un minhag qui n’a pas de source de la torah, c’est simplement une erreure de jugement.

שולחן ערוך יורה דעה ס"ד

סעי' ט

חלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה אסו': הגה וכן המנהג בכל מקום מלבד בני ריינוס שנוהגין במקצתו היתר ואין מוחין בידן שכבר הורה להם זקן (הגהות אשיר"י ומרדכי ורוב הפוסקים) ובכל מקום שנוהגין בו איסור דינו כשאר חלב לבטלו בששים (א"ו הארוך) אבל אין אוסרין כלים של בני ריינוס הואיל ונוהגין בו היתר (חידושי אגודה):

La graisse collée a l’estomac qui est en dessous de la membrane est interdite. RAMA et ceci est l’habitude dans tous les endroits a part chez certains les habitants de la vallée du Rhin et on ne les empêche par ca un ancien rav leur a permis. Mais les ustensils des habitant du Rhin reste cacher pour les autres du faite qu’eux même ils suivent leur minhag.

שפתי כהן

אבל אין אוסרים כלים כו'. ז"ל הב"י מ"כ בשם ספר אגודה בערפורט נוהגים לאסור ובשאר קהלות נוהגים להתיר אמנם אלו אין נמנעין מכלי' של אלו ומבישוליהן אך הכרס אין אוכלים בבואם לקהילותם עכ"ל וכן הוא בחדושי אגודה הנדפסים בסוף תשובת מהרי"ו ובאגודה פרק ג"ה סי' פ"ט ומשמע דאפילו יש תערובות מחלב הדבוק לכרס בתבשיל ואינו בטל בתבשיל אין נמנעין מלאכול ועי' בסי' קט"ו ס"ק ט"ז י"ז ובסי' קי"ט ס"ק כ' כתבתי כמה חילוקי דינים בזה:

Ceci est écrit dans le beth yossef au nom de livre agudah….., mais il ne nous est pas interdit d’utiliser leur ustensiles ou même de manger un plats qu’ils ont cuisine, mais l’estomac lui-même avec la membrane on ne le mange pas même lorsque l’on est invite chez eux. …. Mais il semble que même si la graisse interdite pour nous est mélangée dans le plats qu’il nous prépare et qu’il n’est pas annule il n’y a pas lieu de s’empêcher de le manger.

Pesahim 50b

בני ביישן נהוג דלא הוו אזלין מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו קמיה דרבי יוחנן אמרו לו אבהתין אפשר להו אנן לא אפשר לן אמר להו כבר קיבלו אבותיכם עליהם שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך:

As the mishna discusses the requirement to observe local customs, the Gemara relates: The residents of Beit She’an were accustomed not to travel from Tyre to market day in Sidon on Shabbat eve. In deference to Shabbat, they adopted a stringency and would not interrupt their Shabbat preparations even for a short sea voyage. Their children came before Rabbi Yoḥanan to request that he repeal this custom. They said to him: Due to their wealth, it was possible for our fathers to earn a living without traveling to the market on Friday; however, it is not possible for us to do so. He said to them: Your fathers already accepted this virtuous custom upon themselves, and it remains in effect for you, as it is stated: “My son, hear your father’s rebuke and do not abandon your mother’s teaching” (Proverbs 1:8). In addition to adhering to one’s father’s rebuke, i.e., halakha, one is also required to preserve his mother’s teaching, i.e., ancestral customs.

בני חוזאי נהגי דמפרשי חלה מארוזא אתו ואמרו ליה לרב יוסף אמר להו ניכלה זר באפייהו איתיביה אביי דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור

The Gemara relates additional customs: The residents of the city of Ḥozai were accustomed to separate ḥalla from rice dough. They came and told Rav Yosef about this custom. He said to them: Let a non-priest eat this dough in their presence to show them unequivocally that this custom has no legal basis. Abaye raised an objection to him: With regard to matters that are permitted, but others were accustomed to treat them as a prohibition,

51aנ״א א

אי אתה רשאי להתירן בפניהם אמר לו ולאו מי איתמר עלה אמר רב חסדא בכותאי כותאי מאי טעמא משום דמסרכי מילתא הנך אינשי נמי סרכי מילתא

you are not allowed to permit these actions in their presence, lest they come to treat other prohibitions lightly, saying: If this previously prohibited activity was permitted, other prohibitions are not particularly stringent either. How did Rav Yosef permit the residents of Ḥozai to eat rice dough? Rav Yosef said to Abaye: And wasn’t it stated about this halakha concerning stringencies that Rav Ḥisda said: This was stated specifically with regard to Samaritans? The Gemara rejects this: What is the reason that this applies to Samaritans? It is due to the fact that they will extend this matter of leniency, and add to it additional, unjustified leniencies. These people of Ḥozai will also extend this matter of leniency, and come to practice additional leniencies in other cases, as they are ignoramuses.

אלא אמר רב אשי חזינן אי רובן אורז אכלי לא ניכלה זר באפייהו דילמא משתכחא תורת חלה מינייהו ואי רובן דגן אכלי ניכלה זר באפייהו דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב

Rather, Rav Ashi said: We see, if the majority of people in that place eat rice, do not let a non-priest eat ḥalla in their presence, lest the halakhic category of ḥalla be forgotten from them. And if most of them eat grain, let a non-priest eat ḥalla separated from rice dough in their presence, lest they separate ḥalla from grain, from which separating ḥalla is a requirement, on behalf of rice from which separating ḥalla is an exemption, in which case the priest eating the ḥalla would be eating bread from which ḥalla was not separated; or from that which is an exemption on behalf of that which is a requirement, in which case the person eating the grain bread would be eating bread from which ḥalla was not separated.

Baba kama 82

ותיקן טבילה לבעלי קריין דאורייתא הוא דכתיב (ויקרא טו, טז) ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ את בשרו במים דאורייתא הוא לתרומה וקדשים אתא הוא תיקן אפילו לדברי תורה:

The Gemara analyzes the last of the ten ordinances: And he instituted the requirement of immersion for those who experienced a seminal emission. The Gemara asks: But this is required by Torah law, as it is written: “And if the flow of seed go out from a man, then he shall bathe all his flesh in water” (Leviticus 15:16). The Gemara answers: By Torah law immersion is required only if one wishes to partake of teruma or sacrificial meat. Ezra came and further instituted that immersion is necessary even for reciting or studying matters of Torah.

Berahot 22

אמר רב נחמן בר יצחק נהוג עלמא כהני תלת סבי כרבי אלעאי בראשית הגז כרבי יאשיה בכלאים כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה

Summarizing the halakha, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The universally accepted practice is in accordance with the opinions of these three elders: In accordance with the opinion of Rabbi El’ai with regard to the halakhot of the first shearing, in accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya with regard to the laws of prohibited diverse kinds, and in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to matters of Torah.

כרבי אלעאי בראשית הגז דתניא רבי אלעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ

The Gemara elaborates: In accordance with the opinion of Rabbi El’ai with regard to the first shearing, as it was taught in a baraita that Rabbi El’ai says: The obligation to set aside the first shearing from the sheep for the priest is only practiced in Eretz Yisrael and not in the Diaspora, and that is the accepted practice.

כרבי יאשיה בכלאים כדכתיב לא תזרע [כרמך] כלאים רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד

In accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya with regard to diverse kinds, as it is written: “You shall not sow your vineyard with diverse kinds” (Deuteronomy 22:9). Rabbi Yoshiya says: This means that one who sows diverse kinds is not liable by Torah law until he sows wheat and barley and a grape pit with a single hand motion, meaning that while sowing in the vineyard he violates the prohibition of diverse kinds that applies to seeds and to the vineyard simultaneously.

כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה דתניא רבי יהודה בן בתירא אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה

In accordance with Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to one who experiences a seminal emission is permitted to engage in matters of Torah, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: Matters of Torah do not become ritually impure.

כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא ואמרי לה בטלוה לנטילותא מאן דאמר בטלוה לטבילותא כרבי יהודה בן בתירא מאן דאמר בטלוה לנטילותא כי הא דרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא:

And the Gemara relates: When Ze’iri came from Eretz Yisrael to Babylonia, he succinctly capsulated this halakha and said: They abolished ritual immersion, and some say that he said: They abolished ritual washing of the hands. The Gemara explains: The one who says that they abolished immersion holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira that one who experienced a seminal emission is not required to immerse. And the one who says that they abolished washing of the hands holds in accordance with that which Rav Ḥisda cursed one who goes out of his way to seek water at the time of prayer.

Tosafot baba kama 82

תוספות מסכת בבא קמא דף פב עמוד ב

וא"ת דהיכי אלים ר' יהודה לבטל תקנת עזרא וי"ל דדלמא סבר דלא תיקן עזרא דבר זה אי נמי התנה שכל מי שרוצה לבטל יבטל דבכי האי גוונא מותר כדאמר בריש מועד קטן (דף ג:) אי נמי לא פשט איסורו ברוב ישראל כדאמרינן גבי שמן בפ' אין מעמידין (ע"ז דף לו.) ואף על גב דמשמע התם דאי דניאל גזר עליו לא היה ר' יהודה נשיאה יכול לבטלו אף על פי שלא פשט היינו במילתא דכתיב בקרא אבל תקנת עזרא לא כתיב בקרא והא דדריש במי שמתו (ברכות דף כא:) מדכתיב והודעת לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת מה להלן בעלי קריין אסורין כו' אסמכתא היא דהא עזרא תיקן

Et si tu demande comment rabi yehudah a-t-il pu annuler un decret fait pas ezra ? il est possible qu’il pensait qu’ezra n’a jamais fait un decret de la sorte. Ou bien qu’il y avait une condition faite au decret de sorte que tout celui qui pouvait l’annuler pouvait l’anuler, ou bien le decret n’avait pas été observe pas la majorité des juifs, car un decret quin’a pas été accepte peut être annule si il n’est de source dans un verset.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנט

או אפילו במקום שנוהגים שאדם משים איזה דבר בבית הכנסת, כגון ספר תורה או כלי כסף וכדומה, וכשירצה חוזר ולוקחו, וכשיורד מנכסיו מוכרו לאחרים, ח הולכים אחר המנהג. דכל מקדיש אדעתא דמנהג הוא מקדיש, י] ולב ב"ד מתנה על זה, יא] ובלבד שיהיה מנהג קבוע. (כן משמע מהב"י וממהרי"ק שורש קס"א). ומ"מ אם התנה המקדיש בפירוש שלא ישנו הקדשו ולא יהא כח בזה, פשיטא שאסור לשנותו. וע"ל סי' רנ"ו סעיף ד'.

Si dans un endroit on a l’ahbitude que lorsqu’un homme donne un sefer torah a une synagogue, il peut le reprendre quand il veut, si il fait faillite il veut le vendre on suit le minhag, car tout celui qui fait un don a l’intention de donner suivant le minhag, mais il faut que cela soit un minhag fixe.

ש"ך יורה דעה סימן רנט ס"ק ח

הולכים אחר המנהג דכל המקדיש כו' - צ"ע דהא ממהרי"ק ובמהרי"ק שם משמע דמגמגם בזה ונוטה לאסור שכתב ואשר כתבת שמעשים בכל יום באותן הגלילות כו' ומאחר דפשיטא שחלה קדושה על הכלים מכח דיני הש"ס ואתה באתה להפקיע מכח המנהג הלא ידעת שאין מנהג מבטל הלכה אלא א"כ הוא מנהג קבוע על פי חכמי המקום ולא ע"פ המון בעלי בתים כמ"ש המרדכי בשם א"ז בר"פ הפועלים וגם כתב שם וצריך שיהא המנהג קבוע קודם שיבטל דין הש"ס ועוד כתב ר"פ הפועלים דבעינן שיהא מנהג ותיקין אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה אינו אלא כטועה בשיקול הדעת ככמה מנהגים גרועים דלא אזלינן בתרייהו כו' וגם לפי דעתי שאינו מנהג קבוע כלל עכ"ל וצריך לומר דמשמע ליה להרב מדמסיים וגם לפי דעתי שאינו מנהג קבוע כלל משמע דהעיקר תלוי שיהא מנהג קבוע וגם הב"ח נמשך אחר דברי הרב וצ"ע:

Pour qu’un mihag puisse annuler une loi de la guemarah cela doit être un minhag instaure par les sages, ou bien une immense majorité de personne, il faut aussi que ce soit un minhag qui a une source de la torah, et il faut aussi que le minhag se soit instaure avant l’avant l’ecriture du talmud,

ערוך השולחן

ואיני מבין, דהא באמת רבינו הרמ"א במנהג קבוע קאמר. ובעיקר הדבר נראה לי דזה לא מקרי מנהג מבטל הלכה, דזה כתב המרדכי ריש פרק הפועלים לעניין עשיית פועלים כשמשנים מדין תורה – צריך שיהא המנהג נעשה דווקא על פי חכמי המקום, עיין שם. אבל בנדבות ליכא דין תורה, והתורה נתנה רשות לנדור ולנדב כל אחד כרצונו, ומה שייך בזה מנהג מבטל הלכה? ולכן אפילו אם נעשה המנהג על פי בעלי בתים, אם הוא רק מנהג קבוע – הוי מנהג, ואדעתא דמנהגא מקדישים (כן נראה לעניות דעתי).

Mais il me semble que dans ce cas n’importe quel minhag pourrait annuler la halakah, car dans les dons tout dépends de l’intention de celui qui fait le don, et l’intention dépend du minhag et pas de la halakha….

40 views

©2018 by Uriel Aviges.