top of page
  • Writer's pictureRav Uriel Aviges

Chir HaChirim 5

Updated: Jun 9, 2020


Les documents


מָשְׁכֵנִי, אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה; הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ--נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ

 Entraîne-moi à ta suite, courons! Le roi m'a conduite dans ses appartements, mais c'est en toi que nous cherchons joie et allégresse; nous prisons tes caresses plus que le vin: on a raison de t'aimer.


מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה. אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִשְּׁלוּחֶיךָ רֶמֶז שֶׁאָמַרְתָּ לְמָשְׁכֵנִי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי, "אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה" לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה:


הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו. וְגַם הַיּוֹם הַזֶּה, עוֹדֶנָּה לִי גִילָה וְשִׂמְחָה אֲשֶׁר נִדְבַּקְתִּי בָךְ:


נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ. גַּם הַיּוֹם בְּאַלְמְנוּת חַיּוּת, תָּמִיד אַזְכִּיר דּוֹדֶיךָ הָרִאשׁוֹנִים מִכָּל מִשְׁתֵּה עֹנֶג וְשִׂמְחָה:


מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ. אַהֲבָה עַזָּה, אַהֲבַת מִישׁוֹר בְּלִי עֲקִיבָה וּרְכָסִים (לְשׁוֹן פָּסוּק "וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה"). אֲשֶׁר 'אֲהֵבוּךָ' אֲנִי וַאֲבוֹתַי בְּאוֹתָן הַיָּמִים. זֶהוּ פְשׁוּטוֹ לְפִי עִנְיָנוֹ. וּלְפִי דֻגְמָתוֹ, הֵם מַזְכִּירִים לְפָנָיו חֶסֶד נְעוּרִים, אַהֲבַת כְּלוּלוֹת, לֶכְתָּם אַחֲרָיו בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת, וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם, וְהֶאֱמִינוּ בוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ, וְלֹא אָמְרוּ: "הֵיאַךְ נֵצֵא לַמִּדְבָּר, לֹא מְקוֹם זֶרַע וּמְזוֹנוֹת"? וְהָלְכוּ אַחֲרָיו, וְהוּא הֱבִיאָם לְתוֹךְ חַדְרֵי הֶקֵּף עֲנָנָיו. בְּזוּ, עוֹדָם הַיּוֹם גָּלִים וּשְׂמֵחִים בּוֹ אַף לְפִי עָנְיָם וְצָרָתָם, וּמִשְׁתַּעְשְׁעִים בַּתּוֹרָה, וְשָׁם מַזְכִּירִים דּוֹדָיו מִיַּיִן וּמִישׁוֹר אַהֲבָתָם אוֹתוֹ:

Draw me we will run after you. I heard from your messengers a hint that you said to draw me, and I said, “We will run after you,” to be as a wife to you.16Alternatively, You initiate, by drawing us after You and to return to You as it is stated, “Bring us to You Adonoy and we will return,” in Eichah 5:21.


The king has brought me into his chambers. And even today, I still have joy and happiness that I cleaved to you.


We recall your love. Even today, in living widowhood, I always recall your first love [for me] more than any banquet of pleasure and joy.


They loved you sincerely. A strong love, a straightforward love, without deceit or intrigue, (in accordance with the expression of the verse, “and the crooked will become straight and heights will become a valley”17Yeshayahu 40:4. ) that my ancestors and I loved you in those days. This is its simple meaning according to its context. According to its allegorical meaning: They mention before Him the loving kindness of [their] youth, the love of [their] nuptials, their following Him in the wilderness, a land of drought and darkness, and they did not even prepare provisions for themselves, but they believed in Him and in His messenger. And they did not say, “How can we go out into the wilderness, which is neither a land of seed nor food?”18See Yirmiyahu 2:2. But they followed Him, and He brought them into the midst of the chambers of the envelopment of His clouds. With this, they are still joyful today and happy with Him despite their afflictions and distress; and they delight in the Torah, and there they recall His love more than wine, and the sincerity of their love for Him.

Tanah devei eliayhou 21

ד"א העטופים ברעב וגו' אמרו חכמים כשירד משה מהר סיני וראה את הסרחון שסרחו ישראל במעשיהם הסתכל משה בלוחות וראה את כתבן שפרח מעליהם מיד שברן משה תחת ההר נתאלם משה ולא היה יכול להשיב דבר באותה שעה נגזרה גזרה על ישראל שילמדו תורה מתוך הצער ומתוך השעבוד ומתוך הטלטול ומתוך הטירוף ומתוך הדוחק ומתוך שאין להם מזונות ובשכר אותו הצער עתיד הקב"ה לשלם שכרם לימות בן דוד כפול ומכופל שנאמר (ישעיהו מ׳:י׳) הנה ה' אלקים בחזק יבא וגו' הנה שכרו אתו וגו' ואומר (איוב מ״א:ג׳) מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא

Les sages ont dit lorsque moshe est descendu du mont Sinaï et qu’il a vu la faute des des juifs, il a regardé les tables et il a vu que l’écriture était parti, tout de suite il les a cassées sous la montagne. Moshe est devenu muet pendant un temps il ne pouvait rien dire. A ce moment il a été décrété sur israel qu’ils ne pourront étudier la torah que dans la douleur et dans l’esclavage, en déplacement constant, dans la confusion, et dans l’oppression, et dans le manque de nourriture, et pour récompenser cette douleur hachem va leur donner un salaire beaucoup plus grand, multiplie a l’époque du fils de david…

Berahot 57b

שְׁלֹשָׁה מְשִׁיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: קוֹל, וּמַרְאֶה, וָרֵיחַ. שְׁלֹשָׁה מַרְחִיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: דִּירָה נָאָה, וְאִשָּׁה נָאָה, וְכֵלִים נָאִים.

Three matters ease one’s mind, and they are: Voice, sight, and smell, when they are pleasant and aesthetic. Three matters give a person comfort, and they are: A beautiful abode, a beautiful wife, and beautiful vessels.

Yomah 67b

דאמר רבא חמרא וריחני פקחין

This is the same as what Rava said: Wine and good scents make me wise, meaning that wine benefits one who deserves it.

Sotah 48a

אמר רב הונא זמרא דנגדי ודבקרי שרי דגרדאי אסיר רב הונא בטיל זמרא קם מאה אווזי בזוזא ומאה סאה חיטי בזוזא ולא איבעי אתא רב חסדא זלזיל ביה איבעאי אווזא בזוזא ולא משתכח

Rav Huna said: The song of those who pull ships and lead the herd is permitted, for their singing assists them to establish a rhythm in their work. However, that of weavers is forbidden, as they sing only for their own enjoyment. The Gemara relates that subsequently, Rav Huna nullified all types of song, and this led to a general blessing: The price of one hundred ducks stood at a dinar, and one hundred se’a of wheat at a dinar, and there was no desire for them even at such a cheap price, due to their great abundance. Later, when Rav Ḥisda came and belittled this prohibition, people began to sing again. As a result, prices increased greatly, and this led to a situation whereby one wanted a single duck for one dinar and it could not be found.

Baba batra 73b

ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא וחזינן הנהו אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו וקא נגדי נחלי דמשחא מתותייהו אמינא להו אית לן בגוייכו חלקא לעלמא דאתי חדא דלי גדפא וחדא דלי אטמא כי אתאי לקמיה דרבי אלעזר אמר לי עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין

And Rabba bar bar Ḥana said: Once we were traveling in the desert and we saw these geese whose wings were sloping because they were so fat, and streams of oil flowed beneath them. I said to them: Shall we have a portion of you in the World-to-Come? One raised a wing, and one raised a leg, signaling an affirmative response. When I came before Rabbi Elazar, he said to me: The Jewish people will eventually be held accountable for the suffering of the geese. Since the Jews do not repent, the geese are forced to continue to grow fat as they wait to be given to the Jewish people as a reward.

ספר באר הגולה באר החמישי פרק ג

בפרק הספינה (ב"ב עג ב) אמר רבה בר בר חנה, זימנא חדא הוה אזלינא במדברא, וחזינא הנהו אווזא דשמיטין גדפייהו משמנייהו, וקא נגדי נחלא משחא מתחותייהון. ואמינא להו, אית לי מנייכו חולקא לעלמא דאתא. חדא דליא לי אטמא, וחדא דליא לי גדפא. כי אתאי לקמיה דרבי אליעזר, אמר לי, עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין, עד כאן. גם מאמר הזה הוא על כבוד יוצר הכל, כאשר נראה בעולם חסרון לצדיקים, ולאשר היה ראוי להם הטוב בעולם הזה, ולא נמצא כך, והם בחסרון היותר. ועל זה באו לגלות, כי אין חסרון במעשה ידיו. ויש לך לדעת, כי כאשר באו חכמים לתאר הטוב שיהיה לצדיקים, היו מתארים אותו בשם אכילה. ודבר זה דבר מופלג לחכמים יודעי האמת, כי האדם אשר הוא בתחתונים בפרט, השלמתו על ידי קבלה. וזה עניין האכילה עצמה, שאין האכילה רק מה שמקבל האדם, ובה יושלם עמידתו וקיומו, כי זהו מעצם האדם, שהתחתונים צריכים לקבל. ולכך נקרא הטוב אשר יקבלו לעתיד בשם 'אכילה'. ודבר זה מבואר במאמר (ב"ב עד ב) ואף לויתן זכר ונקיבה ברא אותם. ועם כי גם שם אין מקומו, כי הוא דבר עמוק בעניין שכר הצדיקים, שהשלמתם על ידי קבלה, וקרא זה אכילה.

ומפני כי אין אותה אכילה גשמית, לכך מייחס האכילה הזאת אל אווזא שהוא עוף, שכל עוף אין בו כבידות חמרי גשמי, רק הוא מיוחס אל הרוחני, שהרי הוא פורח באויר, ונקרא "עוף השמים" (בראשית א, ל), ודבר זה בארנו במקומות הרבה. ובפרט מיוחס דבר זה אל אווזא, כמו שיתבאר בסמוך עניין זה. ולכך האכילה והקבלה הרוחנית מתיחס יותר אל האווזא, כי יש לה השומן, והכחוש הוא חסר, אבל השומן בשביל השמנונית אינו חסר. ולעולם הבא תהיה הקבלה עד שלא יהיו חסרים, לא כמו העולם הזה, שעם קבלת האכילה הוא חסר. ולכך הקבלה של עולם הבא מיוחס לדבר זה בפרט, הוא האווזא. ולפיכך אמר 'דחזינא הנהו אווזא וכו'', שראה אותו במדבר, כי המדבר מקום שהוא מיוחס למדת הדין, ולכך אין שם דברים הגשמיים רק דברים האלקיים. שהרי התורה נתנה במדבר (שמות יט, ב), וכן המן, כי הדברים גשמיים אין עומדים במדת הדין, רק מצד החסד והטוב. ומצד (ש)מדת הדין היה ראוי שיהיה השפע הטוב בעולם הזה, רק המקבל אינו ראוי לזה. ולכך אמר 'דהוי נגדא נחלא משחא מתחותייהו', רוצה לומר כי העולם הזה ראוי מצד הדין לקבל שפע כמו זה. וכבר אמרנו כי השומן מורה על השלימות הגמור, הפך הכחוש שהוא חסר לגמרי. וכאשר הגוף הוא שלם, מסתלקים הנוצות, כמו שהשערות הם גדלים כאשר יש כחישותא, כדכתיב (דברים לב, כד) "מזי רעב". והפך זה, יש כאן סלוק השערות כאשר הדבר בשלימות. ולכך אמר דשמטי גדפייהו משמנייהו, שזה מורה על שלימות גמור מבלי חסרון.

Baba metsiah 61b

א"ל לכדתנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל אמר הקב"ה אילמלא (לא) העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה שאין מטמאין בשרצים דיי

Ravina said to him: It is to teach as it was taught in the school of Rabbi Yishmael. As it was taught in the school of Rabbi Yishmael: The Holy One, Blessed be He, said: Had I brought the Jewish people up from Egypt only for this matter, so that they would not become impure by consuming creeping animals, it would be sufficient for Me, as observance of this mitzva elevates their spiritual stature.

א"ל ומי נפיש אגרייהו טפי מרבית ומציצית וממשקלות א"ל אע"ג דלא נפיש אגרייהו טפי מאיסי למכלינהו:

Rav Ḥanina said to him: And is the reward for abstaining from consuming creeping animals greater than the reward for observing the halakhot with regard to interest and ritual fringes and weights? Let the Merciful One write: Who brings you up, in the context of those mitzvot as well. Ravina said to him: Even though their reward is not greater, it is more repulsive for Jews to eat creeping animals. Avoiding those animals brings them up, in the sense that it is praiseworthy and enhances the transcendent nature of the Jews.

Chabat 33b

אֲזַל הוּא וּבְרֵיהּ, טְשׁוֹ בֵּי מִדְרְשָׁא. כׇּל יוֹמָא הֲוָה מַתְיָא לְהוּ דְּבֵיתְהוּ רִיפְתָּא וְכוּזָא דְמַיָּא וְכָרְכִי. כִּי תְּקֵיף גְּזֵירְתָא אֲמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה עֲלֵיהֶן, דִילְמָא מְצַעֲרִי לַהּ וּמְגַלְּיָא לַן. אֲזַלוּ טְשׁוֹ בִּמְעָרְתָּא. אִיתְרְחִישׁ נִיסָּא אִיבְּרִי לְהוּ חָרוּבָא וְעֵינָא דְמַיָּא, וַהֲווֹ מַשְׁלְחִי מָנַיְיהוּ וַהֲווֹ יָתְבִי עַד צַוְּארַיְיהוּ בְּחָלָא. כּוּלֵּי יוֹמָא גָּרְסִי. בְּעִידָּן צַלּוֹיֵי לָבְשִׁי מִיכַּסּוּ וּמְצַלּוּ, וַהֲדַר מַשְׁלְחִי מָנַיְיהוּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיבְלוּ. אִיתִּיבוּ תְּרֵיסַר שְׁנֵי בִּמְעָרְתָּא. אֲתָא אֵלִיָּהוּ וְקָם אַפִּיתְחָא דִמְעָרְתָּא, אֲמַר: מַאן לוֹדְעֵיהּ לְבַר יוֹחַי דְּמִית קֵיסָר וּבְטִיל גְּזֵירְתֵיהּ.

Rabbi Shimon bar Yoḥai and his son, Rabbi Elazar, went and hid in the study hall. Every day Rabbi Shimon’s wife would bring them bread and a jug of water and they would eat. When the decree intensified, Rabbi Shimon said to his son: Women are easily impressionable and, therefore, there is room for concern lest the authorities torture her and she reveal our whereabouts. They went and they hid in a cave. A miracle occurred and a carob tree was created for them as well as a spring of water. They would remove their clothes and sit covered in sand up to their necks. They would study Torah all day in that manner. At the time of prayer, they would dress, cover themselves, and pray, and they would again remove their clothes afterward so that they would not become tattered. They sat in the cave for twelve years. Elijah the Prophet came and stood at the entrance to the cave and said: Who will inform bar Yoḥai that the emperor died and his decree has been abrogated?

נְפַקוּ, חֲזוֹ אִינָשֵׁי דְּקָא כָּרְבִי וְזָרְעִי, אָמְרִין: מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה. כׇּל מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין עֵינֵיהֶן מִיָּד נִשְׂרָף. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: לְהַחֲרִיב עוֹלָמִי יְצָאתֶם?! חִיזְרוּ לִמְעָרַתְכֶם! הֲדוּר אֲזוּל אִיתִּיבוּ תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא. אָמְרִי: מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנָּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: צְאוּ מִמְּעָרַתְכֶם! נְפַקוּ. כָּל הֵיכָא דַּהֲוָה מָחֵי רַבִּי אֶלְעָזָר, הֲוָה מַסֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ: בְּנִי, דַּי לָעוֹלָם אֲנִי וְאַתָּה.

They emerged from the cave, and saw people who were plowing and sowing. Rabbi Shimon bar Yoḥai said: These people abandon eternal life of Torah study and engage in temporal life for their own sustenance. The Gemara relates that every place that Rabbi Shimon and his son Rabbi Elazar directed their eyes was immediately burned. A Divine Voice emerged and said to them: Did you emerge from the cave in order to destroy My world? Return to your cave. They again went and sat there for twelve months. They said: The judgment of the wicked in Gehenna lasts for twelve months. Surely their sin was atoned in that time. A Divine Voice emerged and said to them: Emerge from your cave. They emerged. Everywhere that Rabbi Elazar would strike, Rabbi Shimon would heal. Rabbi Shimon said to Rabbi Elazar: My son, you and I suffice for the entire world, as the two of us are engaged in the proper study of Torah.

בַּהֲדֵי פַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא חֲזוֹ הָהוּא סָבָא דַּהֲוָה נָקֵיט תְּרֵי מַדָּאנֵי אָסָא וְרָהֵיט בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אֲמַרוּ לֵיהּ: הָנֵי לְמָה לָךְ? אֲמַר לְהוּ: לִכְבוֹד שַׁבָּת. וְתִיסְגֵּי לָךְ בְּחַד! — חַד כְּנֶגֶד ״זָכוֹר״ וְחַד כְּנֶגֶד ״שָׁמוֹר״. אֲמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: חֲזִי כַּמָּה חֲבִיבִין מִצְוֹת עַל יִשְׂרָאֵל. אִיְּתִיבָה דַּעְתַּיְיהוּ.

As the sun was setting on Shabbat eve, they saw an elderly man who was holding two bundles of myrtle branches and running at twilight. They said to him: Why do you have these? He said to them: In honor of Shabbat. They said to him: And let one suffice. He answered them: One is corresponding to: “Remember the Shabbat day, to keep it holy” (Exodus 20:8), and one is corresponding to: “Observe the Shabbat day, to keep it holy” (Deuteronomy 5:12). Rabbi Shimon said to his son: See how beloved the mitzvot are to Israel. Their minds were put at ease and they were no longer as upset that people were not engaged in Torah study.

משנה עדויות פרק ב'

מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנֹּם, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו), וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, מִן הַפֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ:

The judgment of the wicked in gehinom [continues] twelve months, for it is said, and “It will be from one month until its [same] month” (Isaiah 66:23). Rabbi Yohanan ben Nuri says: “[As long as] from Passover to Shavuoth, for it is said, “And from one Sabbath until its [next] Sabbath” (ibid.). (l’histoire des meraglim)


Recent Posts

See All


bottom of page