Les documents
Textes cantique des cantiques 3
לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ; עַל-כֵּן, עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ.
Tes parfums sont suaves à respirer; une huile aromatique qui se répand, tel est ton nom. C'est pourquoi les jeunes filles sont éprises de toi.
לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים. שֵׁם טוֹב נִקְרָא עַל שֵׁם 'שֶׁמֶן טוֹב':
Like the fragrance of good oils. A good name is referred to as, “good oil.”12Alternatively, “good oils” symbolize Torah and mitzvos due to their pleasant fragrance. (Sefer Duda’im)
לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים. שֶׁהֵרִיחוּ בָהֶם אַפְסֵי אֶרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ שִׁמְעֲךָ הַטּוֹב בַּעֲשׂוֹתְךָ נוֹרָאוֹת בְּמִצְרָיִם:
Like the fragrance of good oils. That those dwelling at the ends of the earth smelled, [i.e.,] those who heard of Your good reputation when You performed awesome deeds in Egypt.
שֶׁמֶן תּוּרַק. נִקְרָא שְׁמֶךָ, לִהְיוֹת נֶאֱמַר עָלֶיךָ, "אַתָּה שֶׁמֶן אֲשֶׁר תּוּרַק תָּמִיד לִהְיוֹת רֵיחַ עָרֵב שֶׁלְּךָ יוֹצֵא לְמֵרָחוֹק", שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ שֶׁמֶן עָרֵב, בְּכָל עֵת שֶׁהוּא בִצְלוֹחִית חֲתוּמָה, אֵין רֵיחוֹ נוֹדֵף, פּוֹתְחָהּ וּמֵרִיק שַׁמְנָהּ לִכְלִי אַחֵר, רֵיחוֹ נוֹדֵף:
[Your name] is like flowing oil. Your name is thus called. It is said about you that “you are [like] oil that is constantly being poured forth so that your fragrance goes forth to a distance.” For such is the nature of fragrant oil, as long as it is in a sealed bottle, its fragrance does not diffuse. If one opens it and pours its oil into another vessel, its fragrance diffuses.13See Rashi in Maseches Avodah Zarah 35b.
עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ. בָּא יִתְרוֹ לְקוֹל הַשְּׁמוּעָה וְנִתְגַּיֵּר. אַף רָחָב הַזּוֹנָה אָמְרָה "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ וגו'", וְעַל יְדֵי כֵן "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וגו'":
Therefore young maidens love you. Yisro came upon hearing the news and converted; also Rachav Hazonah said, “For we have heard how Adonoy dried up, etc.”14Yehoshua 2:10. And because of this [she proclaimed], “For Adonoy your God, He is God in heaven, etc.”15Ibid. 2.11. According to this Rashi, “maidens” represent proselytes, and because of the plural expression [עלמות], Rashi mentions two proselytes, Yisro and Rachav. (Sifsei Chachomim)
עֲלָמוֹת. בְּתוּלוֹת, לְפִי שֶׁהַדִּבּוּר דִּמָּהוּ לְבָחוּר שֶׁאֲהוּבָתוֹ מְחַבַּבְתּוֹ. וּלְפִי הַדֻּגְמָא: הָ"עֲלָמוֹת" הֵן הָאֻמּוֹת:
Young maidens. Virgins, since the text compares Him to a young man whose beloved holds him dear. And according to the allegory: The “young maidens” are the other nations.
Genese 12 12
Il arrivera que, lorsque les Égyptiens te verront, ils diront: ‘C'est sa femme’; et ils me tueront, et ils te conserveront la vie. 13 Dis, je te prie, que tu es ma soeur; et je serai heureux par toi, car j'aurai, grâce à toi, la vie sauve." 14 En effet, lorsqu’Abram fut arrivé en Égypte, les Égyptiens remarquèrent que cette femme était extrêmement belle; 15 puis les officiers de Pharaon la virent et la vantèrent à Pharaon et cette femme fut enlevée pour le palais de Pharaon. 16 Quant à Abram, il fut bien traité pour l'amour d'elle; il eut du menu et du gros bétail, des ânes, des esclaves mâles et femelles, des ânesses et des chameaux
Genese 14 14
Il reprit tout le butin, ramena aussi Loth son parent, avec ses biens, et les femmes et la multitude. 17 Le roi de Sodome sortit à sa rencontre, comme il revenait de défaire Kedorlaomer et les rois ses auxiliaires, vers la vallée de Chavé, qui est la vallée Royale. 18 Melchisédec, roi de Salem, apporta du pain et du vin: il était prêtre du Dieu suprême. 19 Il le bénit, en disant: "Béni soit Abram de par le Dieu suprême, auteur des cieux et de la terre! 20 Et béni le Dieu suprême d'avoir livré tes ennemis en ta main!" Et Abram lui donna la dîme de tout le butin. 21 Le roi de Sodome dit à Abram: "Donne-moi les personnes, et les biens garde-les pour toi. 22 Abram répondit au roi de Sodome: "Je lève la main devant l'Éternel, qui est le Dieu suprême, auteur des cieux et de la terre; 23 et je jure que fût-ce un fil, fût-ce la courroie d'une sandale, je ne prendrai rien de ce qui est à toi; que tu ne dises pas: "C'est moi qui ai enrichi Abram!
שם משמואל
אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך פירש"י יתנו לי מתנות, והכל תמהו היתכן שיהי' אברהם מהדר אחר מתנות היפוך הכתוב ושונא מתנות יחי', ועוד הרי מלך סדום שא"ל הרכוש קח לך נשבע אברהם שלא יקח מכל אשר לו אף שמדין תורה הי' של אברהם כדין המציל מן הנהר ומן הגייס הרי אלו שלו, מ"מ לא רצה משום שלא יאמר אני העשרתי את אברם, א"כ איך אפשר שכאן הי' מהדר אחר מתנות ובאופן זה, ובפשיטות י"ל מאחר שנאמר לו צא וכבוש הדרך לפני בניך הי' צריך לעשות לפועל דמיוני שיוציא את ישראל ממצרים ברכוש גדול וכמ"ש ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל:
Josue 2 5
Et le roi de Jéricho envoya dire à Rahab: "Livre les hommes qui sont venus chez toi, qui sont entrés dans ta maison, car c'est pour explorer tout ce pays qu'ils sont venus." 4 Mais la femme avait emmené les deux hommes et les avait cachés. Elle répondit: "Il est vrai, ces hommes sont venus chez moi, mais j'ignorais d'où ils étaient. 5 Comme on allait fermer les portes à la nuit, ces hommes sont sortis, je ne sais où ils sont allés. Mettez-vous vite à leur poursuite, vous pourrez les atteindre." 6 Or, elle les avait fait monter sur le toit et les avait cachés sous des tiges de lin, étalées par elle sur le toit. 7 Les gens du roi les poursuivirent dans la direction du Jourdain, vers les gués, et l'on ferma les portes aussitôt qu'ils furent sortis pour les poursuivre.
Exode 2
Moïse prit peur et se dit: "En vérité, la chose est connue!" 15 Pharaon fut instruit de ce fait et voulut faire mourir Moïse. Celui-ci s'enfuit de devant Pharaon et s'arrêta dans le pays de Madian, où il s'assit près d'un puits. 16 Le prêtre de Madian avait sept filles. Elles vinrent puiser là et emplir les auges, pour abreuver les brebis de leur père. 17 Les pâtres survinrent et les repoussèrent. Moïse se leva, prit leur défense et abreuva leur bétail. 18 Elles retournèrent chez Réouël leur père, qui leur dit: "Pourquoi rentrez-vous sitôt aujourd'hui?" 19 Elles répondirent: "Un certain Égyptien nous a défendues contre les pâtres; bien plus, il a même puisé pour nous et a fait boire le bétail." 20 Il dit à ses filles: "Et où est-il? Pourquoi avez-vous laissé là cet homme? Appelez-le, qu'il vienne manger." 21 Moïse consentit à demeurer avec cet homme, qui lui donna en mariage Séphora, sa fille
Genese 15
Et il lui dit: "Je suis l’Éternel, qui t’ai tiré d’Our-Kasdim, pour te donner ce pays en possession." 8 Il répondit: "Dieu-Éternel, comment saurai-je que j’en suis possesseur?" 9 Il lui dit: "Prépare-moi une génisse âgée de trois ans, une chèvre de trois ans, un bélier de trois ans, une tourterelle et une jeune colombe." 10 Abram prit tous ces animaux, divisa chacun par le milieu, et disposa chaque moitié en regard de l’autre; mais il ne divisa point les oiseaux. 11 Les oiseaux de proie s’abattirent sur les corps; Abram les mit en fuite. 12 Le soleil étant sur son déclin, une torpeur s’empara d’Abram: tandis qu’une angoisse sombre profonde pesait sur lui. 13 Dieu dit à Abram: "Sache-le bien, ta postérité séjournera sur une terre étrangère, où elle sera asservie et opprimée, durant quatre cents ans. 14 Mais, à son tour, la nation qu’ils serviront sera jugée par moi; et alors ils la quitteront avec de grandes richesses
Nedarim32
אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו (בראשית יד, יד)
Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said: For what reason was Abraham our Patriarch punished and his children enslaved to Egypt for 210 years? Because he made a draft [angarya] of Torah scholars, as it is stated: “He led forth his trained men, born in his house” (Genesis 14:14). These trained men that he took to war were actually his disciples, who were Torah scholars.
ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה שנאמר במה אדע כי אירשנה (בראשית טו, ח) ורבי יוחנן אמר שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה שנאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך (בראשית יד, כא)
And Shmuel said: Because he greatly examined [hifriz] the characteristics of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Whereby shall I know that I shall inherit it?” (Genesis 15:8). And Rabbi Yoḥanan said: He was punished because he distanced people from entering under the wings of the Divine Presence, as it is stated that the king of Sodom said to him: “Give me the people and take the goods to yourself” (Genesis 14:21), but Abraham refused to take any goods either. If he had not listened to the king of Sodom and had allowed the people to remain with him, he would have brought the prisoners under the wings of the Divine Presence.
וירק את חניכיו ילידי ביתו (בראשית יד, יד) רב אמר שהוריקן בתורה ושמואל אמר שהוריקן בזהב
The Gemara returns to discuss one of the verses cited previously: “He led forth [vayyarek] his trained men, born in his house” (Genesis 14:14). Rav said: He showered them [horikan] with Torah like someone who pours from one vessel into another, and Shmuel said: He showered them [horikan] with gold and gave them an abundance of money so that they would go to war with him.
Gvurot hashem 9 (Maharal gevurot hashem 9)
ותוכל לומר שדעת רבותינו ז"ל, כי השם יתברך הביא את זרע אברהם בגלות, מפני שלא היה אברהם מתחזק כל כך באמונה, לכך הביא השם יתברך זרעו בגלות כדי שיקנו האמונה, וידעו כח מעשיו שהוא עושה לאוהביו וגבורותיו אשר עושה לאויביו, כמו שעשה למצרים מן מכות הגדולות והנוראות, והטובה שעשה לאוהביו, וכמו שמשמע מן הכתוב שכל אשר היה עושה הוא יתברך שידעו שמו וגבורתו תמיד. ולפיכך סובר ר' אבהו שנראה באברהם שלא היה בוטח בה' לגמרי, שהרי עשה אנגריא בת"ח ולקחם למלחמה מיראתו, ואלו לקח הראוי למלחמה אין זה חטא שאין סומכין על הנס, אבל לקח ת"ח מורה שהיה ירא, והיה לו לבטוח בו יתברך ולא ליקח למלחמה אשר אין ראוי ליקח, ולפיכך נשתעבדו בניו ארבע מאות שנה שיראו גבורותיו אשר עשה ובזה יקנו אמונה שלימה. ושמואל סובר דאין לומר שהיה אברהם ח"ו אינו בוטח בו יתברך שהוא מציל את אוהביו שזה רחוק לומר, אבל החטא שאמר במה אדע ואין זה מיעוט בטחון כל כך כי דבר זה לתת לו הארץ שהיא מתנה שמא לא יזכה, וכמו שנתבאר למעלה בפרק שלפני זה, ולפיכך שאל אותו, אבל בטחון להציל את אוהביו אין ספק שהיה בוטח, ולפיכך היה זרעו בגלות ארבע מאות שנה וקנו האמונה שלימה כדכתיב ויאמינו בה' וגו'. ור' יוחנן סובר דגם זה בראש המאמינים שהוא אברהם ששאל אות לא יתכן לומר, רק שלא הכניס גרים תחת כנפי שכינה, וזה היה כבוד להשם יתברך שגרים באים להתגייר ולהאמין בו יתברך והוא לא עשה, וזהו כמי שמתעצל שיקנו הבריות אמונה בו יתברך ולא הקפיד על האמונה בו, והשם יתברך רוצה שיהיה שמו נודע בכל העולם ויאמינו בו ולפיכך נשתעבדו בניו ד' מאות שנה, ואח"כ יצאו בנסים ונפלאות עד שגרים הרבה באים להתגייר ולהאמין בו כדכתיב (שמות י"ב) וישמע יתרו וגו', וכן ברחב הזונה ועל זה נאמר (שיר השירים א') שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך. הרי שלשה דברים אלו כלם הם מגיעים אל האמונה, לדעת ר' אבהו שעשה אנגריא בת"ח וזה יורה על אמונה בלתי שלימה שאין השם יתברך מציל אוהביו, ולדעת שמואל היה החטא ג"כ באמונה, רק שאין כל כך גדול לומר שלא יציל אוהביו, רק החטא באמונה בנתינת הארץ ומתנה גדולה כזאת היה מסופק בה. ודעת ר' יוחנן גם כן החטא באמונה אלא שאין לומר שיהיה ח"ו לאברהם חטא באמונה שלא היה מאמין, אבל החטא שלא היה מתחזק וזריז באמונת השם יתברך להביא בריות תחת כנפי השכינה שיאמינו בו. וזה חסרון באמונה במה שאינו מתחזק באמונה כמו שראוי אבל מאמין היה. כך יש לפרש דעת חכמים
Sanhedrin 7a
ההוא דהוה קאמר ואזיל כי רחימתין הוה עזיזא אפותיא דספסירא שכיבן השתא דלא עזיזא רחימתין פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן אמר רב הונא קראי כתיבי מעיקרא כתיב (שמות כה, כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת ותניא ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה
There was a certain man who was saying about his marriage as he walked: When our love was strong, we could have slept on a bed that was the width of a sword. Now that our love is not strong, a bed of sixty cubits is not sufficient for us. Rav Huna said: Verses are written that convey these sentiments. Initially, it was written: “I will meet with you there and I will speak with you from above the Ark Cover” (Exodus 25:22), and it is taught in a baraita: The Ark of the Covenant was itself nine handbreadths high, and the Ark Cover was one handbreadth thick. There is a total height of ten handbreadths here. At first, when God had great affection for Israel, the Divine Presence was revealed within the confines of this limited space.
וכתיב (מלכים א ו, ב) והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו ולבסוף כתיב (ישעיהו סו, א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי וגו'
And it is written: “And the house that King Solomon built for the Lord, its length was sixty cubits, and its breadth twenty cubits, and its height thirty cubits” (I Kings 6:2). And at the end, when Israel sinned, the whole of the space of the Temple was not expansive enough for the Divine Presence to rest within it, as it is written: “Thus says the Lord: The heaven is My throne, and the earth is My footstool; where is the house that you may build for Me? And where is the place that may be My resting place?” (Isaiah 66:1). In times of discord, the Temple is an insufficient resting place for the Divine Presence.
Deut 9
Tu reconnaîtras donc que c'est l'Éternel, ton Dieu, qui marche devant toi, comme un feu dévorant; c'est lui qui les anéantira, lui qui les fera plier devant toi, si bien que tu les vaincras et les détruiras sans peine, comme l'Éternel te l'a promis. 4 Ne dis pas en ton cœur, lorsque l'Éternel, ton Dieu, les aura ainsi écartés de devant toi: "C'est grâce à mon mérite que l'Éternel m'a introduit dans ce pays pour en prendre possession," quand c'est à cause de la perversité de ces peuples que l'Éternel les dépossède à ton profit. 5 Non, ce n'est pas à ton mérite ni à la droiture de ton cœur que tu devras la conquête de leur pays: c'est pour leur iniquité que l'Éternel, ton Dieu, dépossède ces peuples à ton profit, et aussi pour accomplir la parole qu'il a jurée à tes pères, à Abraham, à Isaac et à Jacob. 6 Sache-le, ce ne peut être pour ta vertu que l'Éternel, ton Dieu, t'accorde la possession de ce beau pays, puisque tu es un peuple réfractaire
Exode 10
L'Éternel dit à Moïse: "Rends toi chez Pharaon; car moi même j'ai appesanti son cœur et celui de ses serviteurs, à dessein d'opérer tous ces prodiges autour de lui 2 et afin que tu racontes à ton fils, à ton petit-fils, ce que j'ai fait aux Égyptiens et les merveilles que j'ai opérées contre eux; vous reconnaîtrez ainsi que je suis l'Éternel."
Exode 7 15
Va trouver Pharaon le matin, comme il se dirigera vers les eaux; tu te tiendras sur son passage, au bord du fleuve et cette verge qui a été changée en serpent, tu l'auras à la main
Rashi
Voici, il sort vers l’eau Pour ses besoins naturels. Car il se faisait passer pour une divinité, assurant qu’il n’avait pas de besoins. Aussi se levait-il de bonne heure pour aller les faire dans le Nil (Chemoth raba).
Samuel 1 6
L'arche du Seigneur était depuis sept mois dans le territoire des Philistins, 2 lorsqu'ils mandèrent prêtres et devins et leur dirent: "Comment procéderons-nous pour l'arche de l'Eternel? Apprenez-nous la façon de la renvoyer au lieu de sa résidence." 3 Ceux-là répondirent: "Si vous renvoyez l'arche du Dieu d'Israël, ne la renvoyez point à vide, il faut aussi lui offrir un expiatoire; alors vous serez guéris, et vous saurez pourquoi sa main ne cesse de vous frapper. 4 Quel expiatoire, dirent-ils, devons-nous lui offrir? Autant, réponditon, que les Philistins ont de princes: cinq images d'hémorroïdes en or et cinq mulots en or; car vous souffrez d'une même plaie, vous tous et vos princes. 5 Faites donc des simulacres de vos hémorroïdes et des mulots qui ravagent le pays, et offrez-les en hommage au Dieu d'Israël; peut-être cessera-t-il de faire peser sa main sur vous, sur votre dieu et votre pays. 6 Et pourquoi endurcir votre cœur comme l'ont fait les Egyptiens et Pharaon? Assurément, quand il les eut accablés de sa puissance, ils ont dû renvoyer ce peuple et il est parti! 7 Donc, faites fabriquer un chariot neuf, et prenez deux vaches laitières qui n'aient pas encore porté le joug; attelez ces vaches au chariot, et faites ramener leurs petits, séparés d'elles, à l'étable. 8 Prenez alors l'arche de l'Eternel, placez-la sur le chariot, et, à côté d'elle, posez dans un coffret les simulacres d'or que vous lui aurez destinés comme offrande d'expiation; puis vous la laisserez partir, 9 et vous la suivrez des yeux: si elle s'achemine vers son territoire, à BethChémech, c'est elle qui nous a infligé cette grande calamité; sinon, nous en conclurons que ce n'est pas sa main, mais le hasard seul, qui nous a frappés."
Yomah 52b
והתניא משנגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל שנאמר (שמואל א ו, ח) וכלי הזהב אשר השיבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אותו והלך
The Gemara elaborates: But wasn’t it taught in a baraita that when the Ark was buried, along with it was buried the jar of manna that was next to it, and the flask of oil used for anointing, and Aaron’s staff with its almonds and blossoms, and the chest that the Philistines sent as a gift [doron] to the God of Israel after they captured the Ark and were stricken by several plagues, as it is stated: “And put the jewels of gold that you return to Him for a guilt-offering, in a coffer by its side, and send it away that it may go” (I Samuel 6:8)?
וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכוּיוֹת בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״.
And the Gemara notes that this statement disagrees with the opinion of Shmuel, as Shmuel said: The only difference between this world and the days of the Messiah is with regard to servitude to foreign kingdoms alone. While in the days of the Messiah, Israel will be independent and free from enslavement to foreign powers, the world order will remain otherwise unchanged, as it is stated: “For the poor shall not cease from the land” (Deuteronomy 15:11), which indicates that the ways of the world are set and unchanging .