Les documents
ואומר אני, שראה שלמה ברוח הקודש שעתידין ישראל לגלות גולה אחר גולה, חורבן אחר חורבן, ולהתאונן בגלות זה על כבודם הראשון, ולזכור חיבה ראשונה אשר היו סגולה לו מכל העמים לאמר (הושע ב ז) אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה, ויזכרו את חסדיו ואת מעלם אשר מעלו, ואת הטובות אשר אמר לתת להם באחרית הימים. ויסד הספר הזה ברוח הקודש, בלשון אשה צרורה אלמנות חיות, משתוקקת על בעלה, מתרפקת על דודה, מזכרת אהבת נעוריה אליו, ומודה על פשעה. אף דודה, צר לו בצרתה, ומזכיר חסדי נעוריה ונוי יופיה וכשרון פעליה, בהם נקשר עימה באהבה עזה, להודיעה כי לא מלבו ענה, ולא שילוחיה שילוחין, כי עוד היא אשתו והוא אישה, והוא עתיד לשוב אליה.
Et je dis que Chlomo a vu par l’Esprit de Sainteté qu’à l’avenir Israël allait être exilé (תוֹל ְג ִל), d’exil en exil (הָלֹגּ), de destruction en destruction et que, durant cet exil (תוּלָג ְבּ), il porterait le deuil de sa dignité initiale et il se souviendrait de son premier Amour, qui en faisait Son Trésor parmi tous les Peuples, et il parlerait en ces termes : j’irai et reviendrai vers mon premier Époux, parce j’étais alors mieux que maintenant. Ils se souviendront de Ses Bontés et de ‘leur infidélité (םָלֲע ַמ) dont ils se sont rendus coupables (וּלֲע , ainsi que des Bienfaits qu’Il avait dit qu’Il leur donnerait dans ‘l’avenir des jours’. Et il a écrit ce Livre grâce à l’Esprit de Sainteté, en exprimant ce qu’éprouve une femme confinée dans « un veuvage à vie », qui désire ardemment son mari, veut ‘étreindre son bien-aimé’, se rappelle l’amour de sa jeunesse pour lui et reconnaît sa faute. Son bien-aimé, aussi, a mal (ר ָצ) à cause de son malheur (הּ ָת ָר ָצ ְבּ), il rappelle les grâces de sa jeunesse, la splendeur de sa beauté et la droiture de ses actions par lesquelles il s’est attaché à elle avec un ardent amour ; et cela, pour que l’on sache que ce n’est pas de bon cœur qu’il l’a tourmentée, et que son renvoi n’est pas un renvoi immuable, car elle est encore sa femme et lui est encore son époux, et à l’avenir il reviendra vers elle.
Guemarah niddah 30b
דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת
§ Rabbi Samlai taught: To what is a fetus in its mother’s womb comparable? To a folded notebook [lefinkas]. And it rests with its hands on its two sides of its head, at the temples, its two arms [atzilav] on its two knees, and its two heels on its two buttocks, and its head rests between its knees, and its mouth is closed, and its umbilicus is open. And it eats from what its mother eats, and it drinks from what its mother drinks, and it does not emit excrement lest it kill its mother. But once it emerges into the airspace of the world, the closed limb, i.e., its mouth, opens, and the open limb, its umbilicus, closes, as otherwise it cannot live for even one hour.
ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר (איוב כט, ג) בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא
And a candle is lit for it above its head, and it gazes from one end of the world to the other, as it is stated: “When His lamp shined above my head, and by His light I walked through darkness” (Job 29:3). And do not wonder how one can see from one end of the world to the other, as a person can sleep here, in this location, and see a dream that takes place in a place as distant as Spain [beAspamya].
ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים שנאמר (איוב כט, ב) מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים הוי אומר אלו ירחי לידה
And there are no days when a person is in a more blissful state than those days when he is a fetus in his mother’s womb, as it is stated in the previous verse: “If only I were as in the months of old, as in the days when God watched over me” (Job 29:2). And the proof that this verse is referring to gestation is as follows: Which are the days that have months but do not have years? You must say that these are the months of gestation.
ומלמדין אותו כל התורה כולה שנאמר (משלי ד ד) ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה ואומר (איוב כט, ד) בסוד אלוה עלי אהלי
And a fetus is taught the entire Torah while in the womb, as it is stated: “And He taught me and said to me: Let your heart hold fast My words; keep My commandments, and live” (Proverbs 4:4). And it also states: “As I was in the days of my youth, when the converse of God was upon my tent” (Job 29:4).
מאי ואומר וכי תימא נביא הוא דקאמר ת"ש בסוד אלוה עלי אהלי
The Gemara asks: What is the purpose of the statement: And it also states: “When the converse of God was upon my tent”? Why is it necessary to cite this verse in addition to the previously quoted verse from Proverbs? The Gemara explains: And if you would say that the verse in Proverbs is insufficient, as it is a prophet who is saying that he was taught the entire Torah in his mother’s womb, but this does not apply to ordinary people, come and hear the verse in Job: “When the converse of God was upon my tent.”
וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה שנאמר (בראשית ד, ז) לפתח חטאת רובץ
And once the fetus emerges into the airspace of the world, an angel comes and slaps it on its mouth, causing it to forget the entire Torah, as it is stated: “Sin crouches at the entrance” (Genesis 4:7), i.e., when a person enters the world he is immediately liable to sin due to his loss of Torah knowledge.
ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו שנאמר (ישעיהו מה, כג) כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה שנאמר (תהלים כב, ל) לפניו יכרעו כל יורדי עפר תשבע כל לשון זה יום הלידה שנאמר (תהלים כד, ד) נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה
And a fetus does not leave the womb until the angels administer an oath to it, as it is stated: “That to Me every knee shall bow, every tongue shall swear” (Isaiah 45:23). The verse is interpreted as follows: “That to Me every knee shall bow”; this is referring to the day of one’s death, as it is stated: “All those who go down to the dust shall kneel before Him” (Psalms 22:30). “Every tongue shall swear”; this is referring to the day of one’s birth, as it is stated in description of a righteous person: “He who has clean hands, and a pure heart, who has not taken My name in vain, and has not sworn deceitfully” (Psalms 24:4), i.e., he has kept the oath that he took before he was born.
ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני נוטלה ממך
And what is the oath that the angels administer to the fetus? Be righteous and do not be wicked. And even if the entire world says to you: You are righteous, consider yourself wicked. And know that the Holy One, Blessed be He, is pure, and His ministers are pure, and the soul that He gave you is pure. If you preserve it in a state of purity, all is well, but if you do not keep it pure, I, the angel, shall take it from you.
On n'a jamais employé tant d'esprit à vouloir nous rendre Bêtes. Il prend envie de marcher à quatre pattes quand on lit votre ouvrage. Cependant, comme il y a plus de soixante ans que j'en ai perdu l'habitude, je sens malheureusement qu'il m'est impossible de la reprendre. Et je laisse cette allure naturelle à ceux qui en sont plus dignes, que vous et moi.
Voltaire
Vous voyez que je n'aspire pas à nous rétablir dans notre bêtise, quoique je regrette fort pour ma part le peu que j'en ai perdu. A votre égard, Monsieur, ce retour serait un miracle si grand qu'il n'appartient qu'à Dieu de le faire, et si pernicieux qu'il n'appartient qu'au Diable de le vouloir. Ne tentez donc pas de retomber à quatre pattes, personne au monde n'y réussirait moins que vous
Rousseau
Lorsque le grand Rabbi Israël Baal Shem-Tov voyait qu'un malheur s'annonçait pour le peuple juif, il avait pour habitude d'aller se recueillir à un certain endroit dans la forêt; là, il allumait un feu, récitait une certaine prière et le miracle s'accomplissait, révoquant le malheur. Plus tard, lorsque son disciple, le célèbre Maguid de Mezeritch, devait intervenir auprès du ciel pour les mêmes raisons, il se rendait au même endroit dans la forêt et disait:«Maître de l'univers, prête l'oreille. Je ne sais pas comment allumer le feu, mais je suis encore capable de réciter la prière.» Et le miracle s'accomplissait. Plus tard, Le Rabbi Moshe-Leib de Sassov, pour sauver son peuple, allait lui aussi dans la forêt et disait:«Je ne sais pas comment allumer le feu, mais je peut situer l'endroit et cela devrait suffire.» Et cela suffisait: là encore le miracle s'accomplissait. Puis ce fut le tour du Rabbi Israël de Rizhin d'écarter la menace. Assis dans son fauteuil il prenait sa tête entre les mains et parlait à Dieu: «Je suis incapable d'allumer le feu, je ne connaît pas la prière, je ne peux même pas retrouver l'endroit dans la forêt. Tout ce que je sais faire, c'est raconter cette histoire. Cela devrait suffire.» Et cela suffisait. (p.172) (voir aussi un variante dans Martin Buber : Les récits Hassidiques. Editions du rocher p.477)