Les documents
Introduction, sources dans la pensée juive.
ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק מח
ודע שאלו הסימנים רוצה לומר העלאת גרה ושסיעת פרסה בבהמות, וסנפיר וקשקשת בדגים, אין מציאותם סבת ההתר ולא העדרם סבת האסור, ואמנם הם סימן יודע בו המין המשובח מן המין המגונה.
אברבנאל ויקרא פרק יא
ואין הכוונ' באלה התנאים שבעבורם תהי' הבהמ' טמאה כי הם אינם עושי' טהרה בעצמם אבל הכוונ' בזה היא שהם סימנים מורים על היות הבהמ' ההיא טהורה והעדרם מורה היות' טמאה והטעם בזה שהבהמות שיש להם הסימנים האלה על הרוב בשרם נאות לאכילת האדם מפני שסבת עלות הגרה היא שאין לה טוחנות בלחי העליון כדי לטחון מאכל' ובעבור זה לא תוכל לאכול עצמות רק עשבים שתבלעם שלמים וכשיתרככו בכרס מפני החום הטבעי מעל' אותם דרך הגרון וטוחנת אותם בלסתותיה ובולעתם שנית ומיני הבהמות האלו הם שמנות וטובות למאכל האדם לפי שימצאו מזונם תמיד בכל מקום גם שמזגם יותר שוה לפי שהם יזונו מהעשב לח ויבש ומפני זה לא תהיינה הבהמות האלו אכזריות וטורפות ולא זדוניות. ויורה עוד על זה שפרסותיהם שסועות ורחבות שאינן צריכות לשנים וצפרנים כמו החיות הטורפות שמזונם בשר ודם ועצמות שיולידו באוכל אותם מזג חם ויבש אכזריות חמה ושטף אף אבל אלה הולכים על הארץ לאכול מעשב השדה
שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תתכח
וכבר נשאלתי על כיוצא בזה שאמרו ז"ל למה נקרא שמו חזיר שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישראל ולפי הפשט איפשר לתרץ על הדרך אשר כתבתי כי יהיו ישראל אוכלים משמנים כאלו הותר להם בשר חזיר לא שיותר להם בשר חזיר ח"ו [ועל דרך הסוד יש למעלה שר אחד ושמו חזריא"ל והוא קטיגור על ישראל] ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישראל להיות להם סניגור ודעהו.
Le problème de nevela rashi et (baal hateroumah France 1140- Israël 1212)
חולין צח א
ביצה בששים ואין ביצה מן המנין: אמר ליה רב אידי בר אבין לאביי למימרא דיהבה טעמא והא אמרי אינשי כי מיא דביעי בעלמא
§ The Gemara addresses Rav Naḥman’s statement that if the egg of a non-kosher bird is cooked with kosher food, it is nullified if the permitted food is sixty times its volume, and the egg itself is not counted in that number, as it cannot nullify itself. Rav Idi bar Avin said to Abaye: Is this to say that the forbidden egg imparts flavor to the food with which it is cooked? But isn’t it true that when people want to indicate that food is tasteless, they say: This is like mere egg-water? This indicates that an egg does not impart flavor.
א"ל הכא במאי עסקינן
Abaye said to him: Here we are dealing with
בביצת אפרוח אבל טמאה לא
an egg that contains a chick, as the chick imparts flavor to the food in which the egg is cooked. But with regard to an egg that does not contain a chick but is from a non-kosher bird, it does not impart flavor to the food with which it is cooked.
רש"י
אפרוח – שהבשר נותן טעם ולא שנא טמאה ול"ש טהורה דנבלה היא:
ריטבא
בביצת אפרוח. פי' אפרוח ממש אי שיש בה טיפת דם
ספר התרומה הלכות איסור והיתר סימן כז
פסק ביצה שמרוקמת ויש בה צורת אפרוח יש בה איסור כל זמן שהאפרוח בתוך הקליפה ואם יצא לחוץ מותר מיד לרבנן ולר' אליעזר בן יעקב אסור עד שיתפתחו עיניו. כדתניא כל השרץ השורץ על הארץ לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם ומוקי לה פ"ק דביצה כרבי אליעזר בן יעקב וקאמר התם לעיל מההיא דאף רבנן מודו קודם שיצא האפרוח מן הקליפה מיהו איסור זה דכל השרץ השורץ אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כדאיתא בהדיא פרק אלו טריפות ומ"מ נראה דמן התורה אסור משום נבלה ואפילו שוחטו אין בכך כלום שאין שחיטה שייכא ביה. וכן בהמה קודם ששהתה שבעת ימים אמרינן בפרק החולץ ופרק רבי אליעזר דמילה (שבת ק') כל דלא שהה שבעת ימי' בבהמה נפל. אבל איסור דהשרץ השורץ על הארץ ליכא בה רק אסמכתא בעלמא הוא. מיהו יקשה כיון דאיכא איסורא דאורייתא עליה כדפרי' למה אסמכוה אקרא דכל השרץ השורץ ושמא משום דאיתיה באפרוח טמא מן התורה אסמכוה גם בטהור.
3 la permissivite dans les œufs (rachbah tosafot)
חולין סד
אמר מר חלבון וחלמון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ למאי הלכתא אמר רב עוקבא בר חמא לומר שאם ריקמה וניקבה (בכעדשה מטמא)
The Gemara analyzes the baraita: The Master said: If the albumen and yolk are mixed with each other, it is certainly the egg of a creeping animal and not of a non-kosher bird. The Gemara asks: For what halakha is this information necessary? Either way, the egg is forbidden. Rav Ukva bar Ḥama said: The baraita means to say that if tissue of an embryo developed [rikema] inside it and it was perforated, and one touched it, it transmits ritual impurity provided that the embryo is at least the size of a lentil-bulk, because the carcass of a creeping animal of this size is a source of ritual impurity.
מתקיף לה רבינא ודלמא דנחש היא אלא אמר רבא שאם ריקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ השורץ על הארץ
Ravina objects to this: But perhaps it is the egg of a snake, whose carcass does not transmit ritual impurity, even though the albumen and yolk of its eggs are mixed together. Rather, Rava said: The baraita does not teach about ritual impurity, but rather that if tissue of an embryo developed inside the egg and one ate it, he is flogged on its account, due to the prohibition: “And every swarming thing that swarms upon the earth is a detestable thing; it shall not be eaten” (Leviticus 11:41).
אי הכי מאי איריא דטמאה אפילו דטהורה נמי דתניא (ויקרא יא, מא) כל השרץ השורץ על הארץ
The Gemara asks: If so, why specifically mention the egg of a non-kosher creeping animal? The same would apply even for one who eats the embryo of a kosher bird as well. In either case, one is flogged, as it is taught in a baraita that the verse: “Every swarming thing that swarms upon the earth,”
64b
לרבות אפרוחים שלא נפתחו עיניהם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא
serves to include chicks of pigeons whose eyes have not yet opened in the prohibition against consuming swarming things. The Gemara responds: This prohibition is by rabbinic law, and the verse cited is a mere support for it. One who eats the embryo of a kosher bird is not liable to receive lashes.
תורת הבית הארוך בית ב שער ד
"אלא שאני תמה במה שכתב הרב בעל התרומה שכך כתב דמכל מקום נראה דמן התורה אסור משום נבלה ואפילו שוחטו אין בכך כלום דאין שחיטה שייכא ביה וכן בהמה שלא שהתה שמונה ימים אמרינן בפרק החולץ ובפרק ר' אליעזר דמילה כל שלא שהתה שמונה ימים נפל אבל איסור שרץ השורץ על הארץ לית ביה דאסמכתא בעלמא הוא. וזה תמה דהא רב ור' יוחנן תרווייהו משמע דמודו דבחול מישרא שרי לאלתר כדאמרן ואף על גב דאינהו נמי פליגי התם בעגל שנולד ביום טוב ור' יוחנן שרי אפילו ביומו וקיימא לן בבהמה דכל שלא שהתה שמונה ימים הרי זה נפל התם בדלא קים לן שכלו חדשיו כדאיתא בגמרא ופלוגתייהו דרב ורבי יוחנן בשכלו חדשיו. ועוד קשה דאם איתא כיון דאיסור מדאורייתא משום נבלה למה אסמכוה אקרא דכל השרץ השורץ על הארץ מי סני נבלה דכתיבא באורייתא. ומצאתי לרב בעצמו שהרגיש בקושיא זו ודחק עצמו [דף נו עמוד ב] בתירוצא דשמא משום דאיתיה באפרוח טמא מן התורה אסמכוה גם בטהור. וזה דחוק בעיני הרבה. ועוד נראה לי דביצת עוף טמא שריקמה אינה אסורה משום שרץ השורץ על הארץ שאלו אתה בא לאוסרה אי אפשר לך לאוסרה אלא משום שרץ העוף. והרב ר' משה בר מיימון ז"ל כתב כן דביצת עוף טמא שהתחיל אפרוח להתרקם ואכלה לוקה עליה משום אוכל שרץ העוף. ואני אומר שאינו לוקה עליה לא משום שרץ העוף ולא משום השרץ השורץ על הארץ ותדע דהא בההיא שמעתא דבפרק אלו טרפות משמע דאין לוקה עליה משום שרץ העוף מדאסמכו אפרוח של ביצה טהורה לשרץ השורץ על הארץ ולא אסמכא אקרא דשרץ העוף דדמי ליה טפי אלא שאין לוקין משום שרץ העוף עד שיצא לאויר העולם כעוף המעופף על הארץ ואמרינן בשילהי פרק אלו טרפות נמי כל השרץ השורץ על הארץ להוציא זיזין שבעדשים ויתושין שבאכלוסין אלמא כל היכא דלא נפקי לאויר העולם אינן אסורין משום שרץ העוף ואעפ"י שעתידין לפרוח. ומשום שרץ השורץ על הארץ נמי נראה לי שאינו לוקה ותדע לך מדאמרינן בפרק אלו טרפות חלבון וחלמון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ ואמרינן התם למאי הלכתא אמר רבינא לומר שאם ריקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ השורץ על הארץ ואם איתא אכתי מאי נפקא לן מינה דהא אפילו דעוף טמא אם ריקמה לוקה עליה משום שרץ השורץ על הארץ. אלא מכאן נראה לי דדוקא בביצת השרצים הוא שלוקה בשריקמה כמו שהולכין בה אחר ריקום לטומאה כדאיתא בפרק העור והרוטב וילפינן לה מדכתיב השרץ מה שרץ שריקם אף ביצה שריקמה אבל בביצת עוף טמא בשריקמה אינו לוקה עליה משום שרץ השורץ על הארץ ולא משום שרץ העוף. ומכל מקום באפרוח של ביצת טהורה עד שלא יצא לאויר העולם לכולי עלמא אסור ומדרבנן כדאמרן. עכ"ל.
תוספות ס"ד ע"א
שאם ריקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ כו' - וא"ת לאכילה ולמלקות ל"ל ריקמה הא קיי"ל כל היוצא מן הטמא טמא כדתניא בפ"ק דבכורות (דף ה:) ומהאי טעמא אסרינן התם מי רגלים של חמור וכן בסמוך דדריש ביצת טמאה דאסירא מדכתיב ואת בת היענה ל"ל (וכי האי גוונא) משמע בפ' גיד הנשה דקרא דבת היענה לא איצטריך לגופיה אלא למידק מניה הא דעוף טהור שריא דס"ד אמינא דאסירא משום דלא אשכח מידי דאתי מחי ושריא כדאמר בפ"ק דבכורות (דף ו:) גבי חלב של בהמה טהורה דבעי התם קרא למשרי ואין הלשון משמע כן דקאמר מנין לביצת טמאה שאסורה ולא קאמר מנין לביצת טהורה שמותרת ונראה לפרש דביצת עוף טהור נפקא לן דשרי מדדרשינן לקמן (חולין דף קמ.) גבי שלוח הקן תקח לך ולא לכלביך דממעטינן מיניה עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא ולהכי אצטריך בת היענה לאסור ביצי עוף טמא דס"ד דשרו משום דליכא מידי דאתי מחי ושריה רחמנא והך ביצה כי אבר מן החי היא ושריה רחמנא הלכך הויא שריא אפילו בעוף טמא ודיוקא דלך ולא לכלביך הוה אוקמינן אאפרוחים טמאים אבל ביצים לישתרו דכה"ג קאמר בפ"ק דבכורות (דף ו:) גבי חלב בהמה טמאה והשתא ניחא הא דנקט ביצת שרץ דוקא ריקמה אסירא ואי לא ריקמה שריא מטעם חידוש כמו דעוף טהור שבעופות הוא דכתב קרא דבת היענה ולא בשרץ
בכורות 7 ב
חלי דיחמורתא סבור רבנן למימר ביעי נינהו ואסירן אמר רב ספרא זרעא דאילא הוא דאזיל בתר אילתא ואיידי דרחמה צר לא מזדקקא ואזיל בתר יחמורתא ונתרי
§ The Gemara discusses additional cases of animal secretions. With regard to chunks that are discharged from the womb of a female fallow deer, the Sages thought to say that they are its egg cells, and therefore are forbidden as a limb severed from a living animal. Rav Safra said: It is the semen of a hart, which pursues the hind, but since the hind’s womb is narrow it does not mate with the hart, and instead the hart pursues the female fallow deer and mates with it, and chunks of its semen that have hardened fall out of the fallow deer’s body.
רבנו גרשום
סבור רבנן קמיה דרב ספרא למימר: ביצי נינהו ואסירי משום אבר מן החי דלא הותרו שום ביצים אלא דעוף ואלו ה"ל כביצים של בהמה שפורשין ממנה בחייה:
4 l’œuf et l’embryon artificiel
תמורה ל' ע"ב
כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין רבי אליעזר אמר ולד טרפה לא יקרב על גבי המזבח
The mishna adds a principle: With regard to all animals whose sacrifice on the altar is prohibited, sacrifice of their offspring is permitted. Rabbi Eliezer says: The offspring of an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa]shall not be sacrificed on the altar.
תמורה לא
אבל גבי ביצה [אימת גדלה לכי מסרחא וכי אסרחא עפרא בעלמא הוא] אפי' ר"א מודה ועוד תניא בהדיא מודה ר"א לחכמים באפרוח ביצת טרפה שמותר א"ל אי תניא תניא
But with regard to a chick that emerges from an egg, one can say: When does the chick grow out of and emerge from the egg? It does so when the egg rots, and when it rots it is considered merely dust and is no longer attributed to the hen that laid it. Therefore, despite the fact that the hen is a tereifa, even Rabbi Eliezer should concede that the chick that emerges from its egg is permitted to be sacrificed. And furthermore, it is explicitly taught in a baraita that Rabbi Eliezer concedes to the Rabbis with regard to the chick that emerged from the egg of a tereifa animal that it is permitted to be sacrificed on the altar, which is not in accordance with the opinion of Rav Huna. Rava said to Abaye: If this baraita is taught, it is taught, and I cannot take issue with it.