Ce cours n'est pas un cours de pensee Juive, c'est un cours de halaha. Dans ce cours nous parlons des possibilites halahiques qui permettraient d'éviter le problème des "agounot". Trois possibilites sont envisagées par les rabbins a ce jour:
Poser une condition qui annulerait le mariage a posteriori
Donner un get conditionnel qui serait aussi valable a posteriori.
Imposer des pénalités financières avant le mariage en cas de retention du guet.
Dans ce cours nous analysons rapidement les problèmes que posent ces differentes solutions et nous imaginons une quatrième solution inedite, qui peut paraitre choquante a priori, mais qui a mon avis est la solution la plus efficace et la plus simple.
C'est une idee que l'on peut lancer, et qui peut être fera son chemin, si malheureusement les problèmes de ce type perdurent ou s'intensifient.
Les documents
שולחן ערוך אבן העזר הלכות יבום סימן קנז סעיף ד
[א] נפלה לפני יבם מומר, יש מי שמתיר אם היה מומר כשנשאה אחיו; ז] ואין לסמוך עליו. הגה: ג ח] מיהו אם עברה ונשאת בלא חליצה, ד כי לא ידעה שהיה לה יבם, ואח"כ נודע שיש לה יבם מומר, לא תצא (מהר"י מינץ סי' ב' /י"ב/). ט] וי"א דוקא אם חלץ לה לבסוף (מהרי"ו סי' נ"ד ובנימין זאב). י] היו לה שני יבמים, אחד מומר והוא הגדול, ואחד קטן והוא ישראל, לא תחלוץ אלא מן הישראל; ה ואפילו בדיעבד לא מהני מן המומר (כן השיב מוהר"ם וכ"כ מהרא"י ומהרי"ק). יא] אבל אם הוא אנוס, מהני יב] בדיעבד (ריב"ש סימן א'). יג] והמקדש אשה ויש לו אח מומר, יכול לקדש ו ולהתנות בתנאי כפול שאם תפול לפני המומר ליבום שלא תהא מקודשת (מהרא"י ברי"ן).
Si une femme tombe devant un « yabam » (beau frère), « moumar » ( athé ou converti a une autre religion), il y en a qui permettent a cette femme de se remarier, mais il n’y pas lieu de suivre cette opinion …. Celui qui se marie et qui a un frère « moumar », il peut se marier avec elle et faire une condition au moment du mariage en disant que si elle tombe devant son frère pour le « yeboum » que le mariage soit annulé rétroactivement.
בית שמואל סימן קנז ס"ק ו
ולהתנות בת"כ - אף על גב בעלמא אמרינן אין תנאי בנשואין מ"מ בכה"ג התירו והיינו בעת הביא' מתנה כן דלאו מתנה בעת הקידושין ונישואין עדיין יש לחוש שמא בעת הביאה מקדש אותה בסתם
Il faut répéter cette condition au moment des relations sexuelles
רמב"ם הלכות גירושין פרק ח
הלכה ב
כל המגרש על תנאי בין שאמר מעכשיו בין שאמר אם יהיה ואם לא יהיה הרי זה לא יתיחד עם אשתו כל זמן שלא נתקיים התנאי אלא בפני עד, ואפילו עבד ואפילו שפחה חוץ משפחתה או בנה הקטן מפני שאינה בושה מלשמש בפניהם, והדבר ידוע שאם נתיחד עמה א בפני שני עדים כאחד אפילו לאחר שנתקיים התנאי הרי זו ספק מגורשת, שמא נבעלה ובטל הגט כמו שיתבאר בהלכות אלו.
Halacha 2
Whenever [a man] divorces [his wife] conditionally - whether he states, "from this time onward," or makes [a repeated statement of the condition, as required] - he should not enter into privacy with his wife throughout the entire time the condition remains unfulfilled.
Instead, [all his dealings with her should be] in the presence of [at least one] witness. Even a servant or a maid-servant can serve this purpose, with the exception of her [private] maid-servant or her young son. For she is not embarrassed to enter into marital relations in the presence of these people.
It is well known that if [the husband] enters into privacy [with his wife] in the presence of two witnesses at the same time, the status of the divorce is doubtful, even if the condition was fulfilled. [We suspect] that he engaged in marital relations [with her],11 and nullified the get,12 as will be explained in these laws.
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף עב עמוד א
מתני'. זה גיטיך אם מתי, זה גיטיך מחולי זה, זה גיטיך לאחר מיתה - לא אמר כלום; מהיום אם מתי, מעכשיו אם מתי - ה"ז גט; מהיום ולאחר מיתה - גט ואינו גט, ואם מת, חולצת ולא מתייבמת. זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה, ועמד והלך בשוק וחלה ומת, אומדין אותו, אם מחמת חולי הראשון מת - ה"ז גט, ואם לאו - אינו גט.
מתני'. לא תתייחד עמו אלא בפני עדים, אפי' על פי עבד אפי' ע"פ שפחה, חוץ משפחתה, מפני שלבה גס בה בשפחתה. מה היא באותן הימים? רבי יהודה אומר: כאשת איש לכל דבריה, רבי יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת.
MISHNAH. [IF A MAN SAYS] THIS IS YOUR GET IF I DIE, THIS IS YOUR GET [IF I DIE]4 FROM THIS ILLNESS, THIS IS YOUR GET AFTER [MY] DEATH, HIS WORDS ARE OF NO EFFECT.5 [IF HE SAYS], FROM TODAY IF I DIE, FROM NOW IF I DIE, THE GET IS VALID.6 [IF HE SAYS], FROM TODAY AND AFTER [MY] DEATH, IT IS BOTH A GET AND NO GET, AND IF HE DIES [WITHOUT ISSUE] SHE MUST GIVE HALIZAH7 BUT SHE CANNOT MARRY THE HUSBAND'S BROTHER.8 [IF HE SAID], THIS IS YOUR GET FROM TODAY IF I DIE FROM THIS ILLNESS, AND HE THEN GOT UP AND WENT ABOUT AND FELL SICK AND DIED, WE MUST ESTIMATE [THE PROBABLE CAUSE OF HIS DEATH]; IF HE DIED FROM THE FIRST ILLNESS, THE GET IS VALID, BUT OTHERWISE NOT.
MISHNAH. SHE16 SHOULD NOT CONSORT WITH HIM17 SAVE IN THE PRESENCE OF WITNESSES, THOUGH A SLAVE OR A BONDWOMAN IS SUFFICIENT — NOT, HOWEVER, HER OWN BONDWOMAN, SINCE SHE CAN TAKE LIBERTIES WITH HER OWN HANDMAID.18 WHAT IS HER STATUS DURING THOSE DAYS?19 R. JUDAH SAYS THAT SHE IS REGARDED AS A MARRIED WOMAN IN EVERY RESPECT; R. JOSE SAYS THAT SHE IS BOTH DIVORCED AND NOT DIVORCED
תלמוד בבלי מסכת שבת דף נו עמוד א
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר דוד חטא - אינו אלא טועה, שנאמר +שמואל א' יח+ ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו', אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? אלא מה אני מקיים +שמואל ב' יב+ מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע - שביקש לעשות ולא עשה. אמר רב: רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד; מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע רבי אומר: משונה רעה זו מכל רעות שבתורה, שכל רעות שבתורה כתיב בהו ויעש וכאן כתיב לעשות - שביקש לעשות ולא עשה. +שמואל ב' יב+ את אוריה החתי הכית בחרב - שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת. ואת אשתו לקחת לך לאשה - ליקוחין יש לך בה. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו, שנאמר +שמואל א' יז+ ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערבתם תקח. מאי ערבתם? תני רב יוסף: דברים המעורבים בינו לבינה.
R. Samuel b. Nahmani said in R. Jonathan's name: Whoever says that David sinned is merely erring, for it is said, And David behaved himself wisely in all his ways: and the Lord was with him.9 Is it possible that sin came to his hand, yet the Divine Presence was with him? Then how do I interpret, Wherefore hast thou despised the word of the Lord, to do that which is evil in his sight?10 He wished to do [evil], but did not. Rab observed: Rabbi, who is descended from David, seeks to defend him, and expounds [the verse] in David's favour. [Thus:] The 'evil' [mentioned] here is unlike every other 'evil' [mentioned] elsewhere in the Torah. For of every other evil [mentioned] in the Torah it is written, 'and he did,' whereas here it is written, 'to do': [this means] that he desired to do, but did not. Thou hast smitten Uriah the Hittite with the sword:11 thou shouldst have had him tried by the Sanhedrin,12 but didst not. And hast taken his wife to be thy wife: thou hast marriage rights in her.13 For R. Samuel b. Nahmani said in R. Jonathan's name: Every one who went out in the wars of the house of David wrote a bill of divorcement for his wife, for it is said, and bring these ten cheeses unto the captain of their thousand, and look how thy brethren fare, and take their pledge ['arubatham].14 What is meant by 'arubatham? R. Joseph learned: The things which pledge man and woman [to one another].
רמב"ם הלכות אישות פרק א
הלכה א
קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה, כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה שנאמר +דברים כ"ב+ כי יקח איש אשה ובא אליה.
Halacha 1
Before the Torah was given, when a man would meet a woman in the marketplace and he and she decided to marry, he would bring her home, conduct relations in private and thus make her his wife. Once the Torah was given, the Jews were commanded that when a man desires to marry a woman, he must acquire her as a wife in the presence of witnesses. [Only] after this, does she become his wife. This is [alluded to in Deuteronomy 22:13]: "When a man takes a wife and has relations with her...."
הלכה ד
קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו, וזו היא הנקראת קדשה, משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר +דברים כ"ג+ לא תהיה קדשה מבנות ישראל, לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה. +/השגת הראב"ד/ קודם מתן תורה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו וזו היא הנקראת קדשה. א"א אין קדשה אלא מזומנת והיא המופקרת לכל אדם אבל המייחדת עצמה לאיש אחד אין בה לא מלקות ולא איסור לאו והיא הפילגש הכתובה, ובעלי הלשון דורשין פילגש מלה הפוכה ומורכבת בפי שגל עומדת לפרקים למשגל משמשת את הבית ופעמים למשכב, ויש ספרים שכתוב בהם (סנהדרין כא) פילגשים קדושין בלא כתובה, מ"מ אין איסור לאו אלא במזמנת עצמה לכל אדם, שאם כדבריו מפתה היאך משלם עליה ממון והלא לוקה עליה אלא ודאי משהוצרכה לפיתוי אינה קדשה.+
Halacha 4
Before the Torah was given, when a man would meet a woman in the marketplace, and he and she desired, he could give her payment, engage in relations with her wherever they desired, and then depart. Such a woman is referred to as a harlot.3
When the Torah was given, [relations with] a harlot became forbidden, as [Deuteronomy 23:18] states: "There shall not be a harlot among the children of Israel."4 Therefore, a person who has relations with a woman for the sake of lust, without kiddushin, receives lashes as prescribed by the Torah, because he had relations with a harlot.
(The Ra'avad and others differ and maintain that a woman is not considered to be a harlot unless she is a professional prostitute. The difference between this approach and the Rambam's involves only the severity of the prohibition. Both agree that sexual relations outside the context of marriage are forbidden. With regard to a pilegesh, a woman one designates as a sexual partner but who is not consecrated as a wife, see Hilchot Melachim 4:4.)
כסף משנה הלכות אישות פרק א הלכה ד
והרמב"ן בתשובה כתב דפילגש מותרת להדיוט שהרי דוד נשא אותה ולא הוזכר בכתוב ולא בגמרא הפרש בין מלך להדיוט ומצינו גדולי ישראל נושאים אותה שנאמר ועיפה פילגש כלב ילדה וכו' וגדעון שופט ישראל שדיבר בו השם כתיב בו ופילגשו אשר בשכם ילדה לו ופילגש בגבעה אילו היתה אסורה עליו לא אמר הכתוב ויקם אישה וילך וכתיב ויאמר אבי הנערה אל חתנו וגם הוא היה מתבייש בזמתו ועוד האריך בדבר ואין מכל אלה תשובה על רבינו דאיכא למימר דהנך פלגשים היו אמה העבריה אחר ייעוד. ודע שראיתי להרמב"ן שכתב בתשובה הנזכרת לעיל וז"ל וגם דברי הרמב"ם אינם לאסור פילגש ולהתירה למלך אלא כך אמר וכל הבועל אשה לשם זנות לוקה מפני שבעל קדשה ולשם זנות הינו שפוגע בה ובעלה ולא יחדה לעצמו לשם פילגשות דהיינו קדשה ולא אמר כל הבועל בלא קידושין לוקה וכן בהלכות מלכים כשהזכיר פילגשים במלך לא הזכיר כלל שהוא היתר מיוחד לו עד כאן לשונו. ויש לתמוה איך העביר עיניו ממ"ש אבל הדיוט אסור בפילגש וכו' ושמא היה זה חסר בספר שבידו. ועם היות שהרמב"ן סובר שפילגש מותרת להדיוט כתב בסוף אותה תשובה לשואל ואתה במקומך תזהירם מן הפילגש שאם ידעו ההיתר יזנו ויפרוצו ויבואו עליהן בנדותן:
רמב"ם הלכות מלכים פרק ד
הלכה ד
וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים, נשים בכתובה וקדושין, ופלגשים בלא א כתובה ובלא קידושין אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו, אבל ההדיוט אסור בפילגש אלא באמה העבריה בלבד אחר ייעוד, ויש לו [רשות] לעשות הפילגשים שלוקח לארמונו טבחות ואופות ורקחות, שנאמר ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות.
Halacha 4
Similarly, he may take wives and concubines from the entire territory of Eretz Yisrael. The term 'wives' implies women who were married with A ketubah and kiddushin; concubines, women who were not given A ketubah and kiddushin. With the act of yichud alone, the king acquires her and relations with her are permitted him.
A commoner is forbidden to have a concubine. The only similar relationship is the union with a Hebrew maid servant after she has been designated by her master.
The king may make the concubines which he takes to his palace cooks, bakers, and perfumers as ibid.:13 states: 'He will take your daughters to be perfumers, cooks, and bakers.