Les documents
Texte 1
איכה רבה (וילנא) פרשה א
ד"א היתה כאלמנה, ר' חמא בר עוקבא ורבנן, ר' חמא בר עוקבא אמר לאלמנה שהיתה תובעת מזונותיה ולא היתה תובעת כתובתה, ורבנן אמרין למלך שכעס על מטרונה וכתב לה גיטה ועמד וחטפו ממנה וכל זמן שהיתה מבקשת לינשא לאחר היה אומר לה היכן גיטיך, וכל זמן שהיתה תובעת מזונותיה היה אומר לה ולא כבר גרשתיך, כך כל זמן שישראל מבקשים לעבוד עבודת כוכבים היה אומר להם הקדוש ברוך הוא (ישעיה נ') אי זה ספר כריתות אמכם, וכל זמן שמבקשים לעשות להם נסים כבתחלה אומר להם הקדוש ברוך הוא כבר גרשתי אתכם הה"ד (ירמיה ג') שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה,
Hélas ! Comme elle est assise solitaire, la cité naguère si populeuse ! Elle, si puissante parmi les peuples, ressemble à une veuve. “Elle était comme une veuve” les rabbins disent cela ressemble à un roi qui s’est mis en colère contre sa femme et il lui a écrit un guet, mais tout de suite après il le lui a repris des mains. Lorsque la femme cherchait à se remarier, il lui disait « de quel guet parles tu ? » et lorsqu’elle lui demandait de la nourrir il lui répondait « je ne te dois rien, je t’ai déjà divorcé », ainsi lorsque les juifs cherchent à s’assimiler D vient leur dire « montre-moi ton guet avant de suivre d’autre D » comme le dit le verset dans Isaïe «Ainsi parle l'Eternel: "Où est l'acte de divorce de votre mère, par lequel je l'aurais répudiée », et lorsque les juifs demandent à D de faire des miracle comme au début, alors D répond : « mais je vous ai déjà divorcé ! » comme dit le verset dans Jérémie « Elle a vu que c'est bien à cause de son adultère que je l'avais répudiée, la nation renégate, Israël, et que je lui avais remis l'acte de divorce; »
Texte 2
שו"ת הרשב"א חלק ד סימן מ
פירפיניאן לרבי מנחם.
1 שאלת: ראובן בעל לאה, וקרובי לאה, היו בהסכמה שיגרש ראובן זה את לאה אשתו. ונאותו זה לזה בקנס אלף דינרים, ושיגרש זה לזמן ידוע. ואחר כך נתחרט ראובן, ומיאן בדבר. והללו מתרין בו מצד הקנס, עד שזה הולך אצל הגזבר ומחלה פניו שיתפשר עמו. ולא רצה, בתחבולות שעשו קרובי האשה. אדרבא: אימו שאם יעבור אפי' שעה אחת מן הזמן, יניחהו במשמר עד שיפרע. ומחמת יראה זו הוא מגרש, אלא שלא היה בקי למסור מודעא. אם נדון גט זה כדין גט מעושה, אם לאו?
De rabbi Menahem de perpignan, (« meiri » 1249- 1306) a rabbi Chelomo Ben Aderet de Barcelone (1235-1310)
Question : Reuven le mari de Leah, et la famille de Leah, se sont mis d’accord pour que Reuven divorce sa femme Leah. Ils ont accepté le fait qu’il paye une amende s’il ne divorce pas à une date fixée. Ensuite Reuven a changé d’avis et il a refusé de donner le guet, et la famille l’ont menacé en lui demandant l’amande qui avait été fixe, le chef de la ville a dit au mari que s’il ne donnait pas le guet a la date décidée, il serait mis en prison jusqu’à ce qu’il paye l’amende. Et cause de cette peur le mari a décidé de donner le guet, est ce que ce guet est valide ou non ?
תשובה: נ"ל: שגט זה גט מעושה, ופסול הוא, כל שידענו באונסו של זה. ואף על פי שלא מסר מודעא. שא"צ מסירת מודעא אלא היכא דשקיל זוזי. משום דסתמא דמילתא כל שקבל זוזי, גמר ועביד ומחיל אאונסיה. וכדאמרינן: תלוה וזבין זביניה זביני, דאגב אונס' דזוזי, גמר ומקנה. ואפ"ה, אי מסר מודעא, המודעא מבטלת. אבל תלוה ויהיב, לאו כלום הוא. ולא צריך מודעא, כל דידעי' באונסיה. ותלוה וגירש, גירושיו לאו גירושין, דהא ליכא זוזי. דאי משום דקא מיפטר בגט זה משאר וכסות, הא מוכח בגמרא להדיא: דהפקעת דברים אלו לא חשבינן להו כקבלת ממון. וא"כ, הו"ל כתלוה ויהיב. דאשה קנויה היא לבעל, וקנין כספו קרינן ליה. ואונס קנס, אונס הוא. דלאו תלוה, דאונס גוף הוא, דוקא אמרינן. אלא אפי' אונס ממון נמי הוי אונס, כמעשה דפרדיסא.
Réponse : il me semble que ce guet est obtenu par la force et donc non valide, si les faits sont avérés. Même si le mari n’a pas dit publiquement qu’il voulait annuler le guet. Car l’annulation devant témoins n’est nécessaire que pour annuler une vente forcée, par ce que le vendeur reçoit de l’argent en échange de son terrain, mais ici le mari ne reçoit rien, on le force à perdre un droit qu’il avait sur la femme sans qu’il ne reçoive rien en échange, car le fait qu’il soit exempte de nourrir sa femme, n’est pas considéré par le talmud comme un gain pour le mari, et il n’y a pas lieu de faire une différence entre un homme forcé financièrement et un homme forcé physiquement.
Texte 3
שולחן ערוך אבן העזר הלכות יבום סימן קנז
והמקדש אשה ויש לו אח מומר, <א> יכול [ח] לקדש ו ולהתנות [ט] בתנאי כפול שאם תפול לפני המומר ליבום שלא תהא מקודשת (מהרא"י ברי"ן).
Celui qui marie une femme et qui a un frère “moumar” (renegat, convertie a une autre religion), il peut se marier en faisant une condition stipulant que s’il meurt sans enfants le mariage puisse être annuler a posteriori.
Texte 4
רמב"ם הלכות גירושין פרק ח הלכה ב
כל המגרש על תנאי בין שאמר מעכשיו בין שאמר אם יהיה ואם לא יהיה הרי זה לא יתיחד עם אשתו כל זמן שלא נתקיים התנאי אלא בפני עד, ואפילו עבד ואפילו שפחה חוץ משפחתה או בנה הקטן מפני שאינה בושה מלשמש בפניהם, והדבר ידוע שאם נתיחד עמה א בפני שני עדים כאחד אפילו לאחר שנתקיים התנאי הרי זו ספק מגורשת, שמא נבעלה ובטל הגט כמו שיתבאר בהלכות אלו.
Tout celui qui divorce en émettant une condition, qu’il dise « à partir de maintenant », ou « quand la chose arrivera », il ne doit pas s’isoler avec sa femme tant que la condition n’a pas été remplie. Il ne peut rester avec sa femme qu’en la présence d’un témoin, même un esclave ou une esclave, tant que ce n’est pas son esclave ou son enfants jeune, car elle n’aurait pas honte d’avoir des relations devant eux. Et il est évident que si deux témoins ont vu une femme s’isoler avec son mari, même lorsque la condition stipulée dans le guet a été remplie, on ne peut plus la considérer sans aucun doute comme divorcée, car il y a lieu de craindre qu’ils aient eu des relations et que le mari a annulé le guet.
Texte 5
פירושי איברא (גרי"א הענקין זצ"ל)
אמנם לכאורה אם יעשה כן ביש לו אח חרש או מומר כיון דכל עיקרו של הגט הוא בכדי להפיס דעתה שתתרצה להתקדש לו ולבעל לו, ממילא אין שום ראיה על הביאה שהיא לקידושין, או לבטל הגט, שהרי תנאו היה מתחילה על הביאה.
Cependant, a priori, si quelqu’un fait une telle condition lorsqu’il a un frère sourd muet ou renégat, puisque le guet et sa condition, sont là pour calmer l’esprit de la femme, pour qu’elle accepte de se marier, et d’avoir des relations avec lui, il n’y a donc aucune preuve que la relation soit faite comme un nouveau mariage, ou comme une annulation du guet, puisque le guet a justement été écrit pour permettre cette relation.
Texte 6
משנת רבי אהרון
ומה שכתב שלא חיישינן לביטול משום שהגט הוא לטובתה, הנה הרי באמת נעשה בעיקרו בשביל חשש עיגון מחמת בריות הבעל או חולי, ומאוד יש לחוש לביטול מחמת תוקף קריבות דעתם זה לזה אחר כך, שידמו ויהי ברור אצלם שלא יתפרדו לעולם, וגם יאמרו כך בפה או כדומה. ובצד זה גרע נידון דידן מגט על תנאי מחמת יבם חרש המבואר בפוסקים, דשם הגט ניתן בגלל היבם ולא מצד חשש חסרון בבעל, וגם שם הסיבה שאינה רוצה להיות זקוקה אחר מיתת הבעל, וכו' משא"כ בנידון דידן כשנעשה תקנה כללית אשר בשעת שמחת חתונתם אין חוששין כלל מזה שיצוום לומר ולעשות כן, ומאוד יתכן שבאמת יחזיקו זה לדבר בטל ובלתי הגון, גם מצד צער הזכרת מיקרים רעים כאלו שאולי יארעו אחר כך, ומימילא מאוד יש לחוש לביטול.
Or ce que votre honneur a écrit qu’il n’y a pas lieu de penser que la condition est annulée, car le guet est dans l’intérêt de la femme. Il y a lieu de remarquer, que le guet a été écrit pour éviter « le igoun » qui pourrait advenir a cause du mari. Or il y a lieu de penser que les époux veulent implicitement annuler ce guet à cause de la force de l’amour qui lie les deux époux, car lorsqu’ils se marient, il y a fort a parier qu’ils pensent qu’il resteront unis pour la vie, et qu’ils ne sépareront jamais et ils se le disent souvent explicitement. Et de ce point de vue, le cas dont nous jugeons est plus difficile que celui du frère renégat, car la bas, c’est le frère du mari qui a un problème, de plus ce n’est qu’a la mort du mari que le problème peut arriver, c’est pour cette raison qu’il y a lieu de croire que les époux n’annulent pas la condition faite préalablement, alors que dans notre cas si on fait de ces condition un décret général, qu’on les forcerait a signer au moment même de la célébration du mariage, il y a lieu de croire que les époux ne prenne pas cet acte de divorce au sérieux. Et il y a lieu de penser qu’au contraire les époux penseraient que c’est un acte nul et inadéquat.
Texte 7
רמב"ם הלכות אישות פרק א
קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו, וזו היא הנקראת קדשה, משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר +דברים כ"ג+ לא תהיה קדשה מבנות ישראל, לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה. +/השגת הראב"ד/ קודם מתן תורה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו וזו היא הנקראת קדשה. א"א אין קדשה אלא מזומנת והיא המופקרת לכל אדם אבל המייחדת עצמה לאיש אחד אין בה לא מלקות ולא איסור לאו והיא הפילגש הכתובה, ובעלי הלשון דורשין פילגש מלה הפוכה ומורכבת בפי שגל עומדת לפרקים למשגל משמשת את הבית ופעמים למשכב, ויש ספרים שכתוב בהם (סנהדרין כא) פילגשים קדושין בלא כתובה, מ"מ אין איסור לאו אלא במזמנת עצמה לכל אדם, שאם כדבריו מפתה היאך משלם עליה ממון והלא לוקה עליה אלא ודאי משהוצרכה לפיתוי אינה קדשה.+
Avant le don de la torah, un homme rencontrait une femme dans la rue, s’il voulait, il lui donnait son salaire, et il avait des relations avec elle sur le chemin, puis il partait. C’est ce que l’on appelle une « kedecha », après le don de la torah la « kedecha » a été interdite comme dit le verset, « il n’y aura pas de kedecha parmi les filles d’Israël », c’est pour cette raison que celui qui a des relations avec une femme, uniquement pour satisfaire son appétit sexuel, sans se marier, il est passible du fouet selon la torah, par ce qu’il a eu des relations avec une » kedecha ».
Raavad. Abraham a dit « une kedecha » c’est une femme consacrée et qui s’offre a tout venant, mais si une femme se consacre exclusivement a un homme, il n’y a ni de fouet ni d’interdit, et c’est la pileguesh mentionnée dans la torah, … en tout cas il est évident que l’interdit de la torah ne parle que d’une femme qui s’offre au tout venant, puisque si non, comment la torah peut-elle pénaliser le séducteur d’une amende monétaire, alors que selon Maimonide il devrait recevoir le fouet, mais, il est évident que lorsqu’une femme a besoin d’être séduite elle sort de la catégorie de la « kedecha »