Les documents
Les enfants d'Israël, toute la communauté, arrivèrent au désert de Cîn, dans le premier mois, et le peuple s'arrêta à Kadêch. Miryam mourut en ce lieu et y fut ensevelie. 2 Or, la communauté manqua d'eau, et ils s'ameutèrent contre Moïse et Aaron; 3 et le peuple chercha querelle à Moïse, et ils parlèrent ainsi: "Ah! Que ne sommes-nous morts quand sont morts nos frères devant l'Éternel! 4 Et pourquoi avez-vous conduit le peuple de Dieu dans ce désert, pour y périr, nous et notre bétail? 5 Et pourquoi nous avez-vous fait quitter l'Egypte pour nous amener en ce méchant pays, qui n'est pas un pays de culture, où il n'y a ni figuiers, ni vignes, ni grenadiers, ni eau à boire!" 6 Moïse et Aaron, assaillis par la multitude, se dirigèrent vers Moïse et Aaron, assaillis par la multitude, se dirigèrent vers l'entrée de la tente d'assignation et se jetèrent sur leur face; et la majesté divine leur apparut. 7 Et l'Éternel parla ainsi à Moïse: 8 "Prends la verge et assemble la communauté, toi ainsi qu'Aaron ton frère, et dites au rocher, en leur présence, de donner ses eaux: tu feras couler, pour eux, de l'eau de ce rocher, et tu désaltéreras la communauté et son bétail." 9 Moïse prit la verge de devant l'Éternel, comme il le lui avait ordonné. 10 Puis Moïse et Aaron convoquèrent l'assemblée devant le rocher, et il leur dit: "Or, écoutez, ô rebelles! Est-ce que de ce rocher nous pouvons faire sortir de l'eau pour vous?" 11 Et Moïse leva la main, et il frappa le rocher de sa verge par deux fois; il en sortit de l'eau en abondance, et la communauté et ses bêtes en burent. 12 Mais l'Éternel dit à Moïse et à Aaron: "Puisque vous n'avez pas assez cru en moi pour me sanctifier aux yeux des enfants d'Israël, aussi ne conduirez-vous point ce peuple dans le pays que je leur ai donné." 13 Ce sont là les eaux de Meriba, parce que les enfants d'Israël contestèrent contre le Seigneur, qui fit éclater sa sainteté par elles.
זוהר כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רמט עמוד ב
בשעתא דאתעברת אסתימת כיון דמטא זמנא למילד געאת ורמאת קלין קלא בתר קלא עד שבעין קלין כחושבן תיבין (שם כ) דיענך יי' ביום צרה דאיהי שירתא דעוברתא דא וקודשא בריך הוא שמע לה וזמין לגבה כדין אפיק חד חויא רברבא מגו טורי חשוך ואתי בין טורין פומיה מלחכא בעפרא מטי עד האי איל ואתי ונשיך לה בההוא אתר תרי זמני, זמנא קדמאה נפיק דמא ואיהי לחיך, זמנא תניינא נפיק מייא ושתו כל אינון בעירן די בטורייא ואתפתחת ואולידת וסימנך (במדבר כ) ויך את הסלע במטהו פעמים, וכתיב ותשת העדה ובעירם, בההוא זמנא דקודשא בריך הוא חס עלה על (ס"א עובדא) עוברתא דנחש (ס"א דחיה) דא מה כתיב (תהלים כט) קול יי' יחולל אילות ויחשוף יערות וגו' קול יי' יחולל אילות אינון חבלין וצירין לאתערא אינון שבעין קלין מיד ויחשוף יערות לאעברא (נ"א לאתערא) ההוא נחש ולאתגלייא ההיא חיה בינייהו למיהך, ובהיכלו מאי ובהיכלו בהיכלו דקודשא בריך הוא כל אינון אכלוסין פתחין ואמרין כבוד מאי כבוד (יחזקאל ג) ברוך כבוד יי' ממקומו:
זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (ויקרא) פרשת אחרי מות דף סז עמוד ב
והאי איהו דאמר כאיל תערג על אפיקי מים דאינון אפיקי מים דאורייתא לגבי שכינתא ולית תורה אלא עמודא דאמצעיתא דיהון אלין אפיקי מים בצערא ביגונא בעניותא ואלין אינון חבלים צירין דיולדה דאיהו שכינתא דאתמר בה (משלי כג) ותגל יולדתך ובאינון חבלים תהא בצערא דלהון ובאינון חבלים דצווחת בהון אתער' שבעין סנהדרין דלעילא עד דיתער קול דילה עד יהו"ה ומיד (תהלים כט) קול יי' יחולל אילות דאינון מארי מתניתין, (שם מה) בתולות אחריה רעותיה כלהון יהון לון חיל כיולדה ממש בדחקין דדחקא לון שעתא בכמה נשיכין דיצר הרע דחויא דנשיך לון בכמה דחקין, בההוא זמנא אתפתחת לאולדא משיחא בגין חבלים ודוחקין דצדיקין ומארי מדות ומארי רזין דאורייתא מארי בושת וענוה מארי יראה ואהבה מארי חסד אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע דדחקא לון שעתא, והאי הוא דאוקמוה מארי מתניתין, דור שבן דוד בא אנשי חיל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו ויראי חטא ימאסו וחכמת סופרים תסרח ותהא האמת נעדרת והגפן תתן פריה והיין ביוקר ומאינון קלין דיהיבת דאינון שבעין לקבל שבעין תיבין דיענך יי' ביום צרה אתפתחת רחמה דאיהי ב' כלילא מתרין ביתין לאולדא ב' משיחין ואעילת רישה בין ברכהא דאיהי רישא דילה עמודא דאמצעיתא תרין שוקהא נצח והוד תרין נביאים מתמן אולידת תרין משיחין בההוא זמנא ויחשוף יערות יתעבר נחש מעלמא ע"כ
C'est bien ainsi que s'exprime l'Eternel Nous entendons des cris d'effroi; c'est la terreur, ce n'est pas la paix! 6 Demandez donc et informez-vous si des mâles enfantent: pourquoi ai-je vu tous les hommes porter les mains sur leurs flancs et tous les visages prendre un teint livide? 7 Ah! c'est qu'il est redoutable, ce jour, pareil à nul autre c'est un temps d'angoisse pour Jacob, mais il en sortira triomphant. 8 Ce qui arrivera en ce jour, dit l'Eternel-Cebaot, c'est que je briserai son joug qui pèse sur tes épaules et romprai tes liens; des étrangers ne le tiendront plus asservi.
Sanhedrin 98
Abaye enquired of Rabbah: 'What is your reason [for not wishing to see him]? Shall we say, because of the birth pangs [preceding the advent] of the Messiah?6 But it has been taught, R. Eleazar's disciples asked him: 'What must a man do to be spared the pangs of the Messiah?' [He answered,] 'Let him engage in study and benevolence; and you Master do both.' He replied: '[I fear] lest sin cause it,7 in accordance with [the teaching of] R. Jacob b. Idi, who opposed [two verses] [viz.,] it is written, And, Behold, I am with thee, and 'will guard thee in all places whither thou goest:8 but it is written, Then Jacob was greatly afraid and distressed'9 — He was afraid that sin might cause [the nullification of God's promise]. Even as it was taught, Till thy people pass over, O Lord.'10 this refers to the first entry [into Palestine]; till thy people pass over, which thou hast purchased:11 this refers to their second entry. Hence you may reason: The Israelites were as worthy of a miracle being wrought for them at the second entry as at the first, but that sin caused it [not to happen].
R. Johanan said likewise: Let him come, and let me not see him. Resh Lakish said to him: Why so? Shall we say, because it is written, As if a man did flee from a lion, and a bear met him,' or went into the house, and leaned his hand on the wall, and a serpent bit him?12 But come, and I will shew you its like even in this world. When one goes out into the field and meets a bailiff,13 it is as though he had met a lion. When he enters the town, and is accosted by a tax-collector, it is as though he had met a bear. On entering his house and finding his sons and daughters in the throes of hunger, it is as though he were bitten by a serpent!14 — But [his unwillingness to see the Messiah] is because it is written, Ask ye now, and see whether a man doth travail with child? Wherefore do I see every man [geber]15 with his hands on his loins, as a woman in travail, and all faces are turned into paleness?16 What is meant by 'wherefore do I see every geber?' — Raba b. Isaac said in Rab's name: it refers to Him to whom all geburah [strength] belongs.18 And what is the meaning of 'and all faces are turned into paleness?' — R. Johanan said: [This refers to God's] heavenly family [I.e., the angels] and his earthly family [I.e., Israel,] when God says, These [the Gentiles] are my handiwork, and so are these [the Jews]; how shall I destroy the former on account of the latter?19 R. Papa said: Thus men say, 'When the ox runs and falls, the horse is put into his stall.'20
Chabath 118
R. Simeon b. Pazzi said in the name of R. Joshua b. Levi in Bar Kappara's name: He who observes [the practice of] three meals on the Sabbath is saved from three evils: the travails of the Messiah,12 the retribution of Gehinnom,13 and the wars of Gog and Magog.14 'The travails of the Messiah': 'day' is written here;15 whilst there it is written, Behold, I will send you Elijah the prophet before the great and terrible day of the Lord comes.16 The retribution of Gehinnom': 'day' is written here; whilst there it is written, That day is a day of wrath.17 'The wars of Gog and Magog': 'day' is written here; whilst there it is written, in that day when Gog shall come.18
ספר מסילת ישרים פרק ד
ואם תאמר, אם כן, מדת הרחמים למה היא עומדת, כיון שעל כל פנים צריך לדקדק בדין על כל דבר? התשובה, ודאי, מדת הרחמים היא קיומו של עולם, שלא היה עומד זולתו כלל וכלל. ואף על - פי - כן אין מדת הדין לוקה, וזה, כי לפי שורת הדין ממש, היה ראוי שהחוטא יענש מיד תיכף לחטאו בלי המתנה כלל, וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף, כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו, ושלא יהיה תיקון לחטא כלל, כי הנה באמת, איך יתקן האדם את אשר עיות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות?
אמנם, מדת הרחמים היא הנותנת הפך השלשה דברים שזכרנו: דהינו, שיתן זמן לחוטא ולא יכחד מן הארץ מיד כשחטא, ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה, ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה, דהיינו, שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש - שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו, יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה ו): וסר עונך וחטאתך תכפר, שהעון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע.
וזה חסד ודאי שאינה משורת הדין, אך על - כל - פנים הנה הוא חסד שאינו מכחיש הדין לגמרי, שהרי יש צד לתלות בו, שתחת הרצון שנתרצה בחטא וההנאה שנהנה ממנו בא עתה הנחמה והצער.