• Rav Uriel Aviges

Chir HaChirim 3

Updated: Jun 9



Les documents

יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃

Oh, give me of the kisses of your mouth, For your love is more delightful than wine.

Rashi

יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. זֶה הַשִּׁיר אוֹמֶרֶת בְּפִיהָ בְּגָלוּתָהּ וּבְאַלְמְנוּתָהּ: "מִי יִתֵּן וְיִשָּׁקֵנִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כְּמוֹ מֵאָז, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹשְׁקִין עַל גַּב הַיָּד וְעַל הַכָּתֵף, אַךְ אֲנִי מִתְאַוָּה וְשׁוֹקֶקֶת לִהְיוֹתוֹ נוֹהֵג עִמִּי כַמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן, כְּחָתָן אֶל כַּלָּה, פֶּה אֶל פֶּה":

Let him kiss me with the kisses of his mouth. She recites this song with her mouth in her exile and in her widowhood, “If only King Shlomo would kiss me with the kisses of his mouth as of yore,”7“With the kisses of his mouth” is obviously superfluous, therefore Rashi explains that it refers to the days of yore. (Sifsei Chachomim) because in some places they kiss on the back of the hand or on the shoulder, “but I desire and wish that he behave with me as his original behavior, like a bridegroom with a bride, mouth to mouth.”8If it were not mouth to mouth the verb נשק [=kiss] would be followed with a lamed as in Bereishis 27:26 and Ibid. 29:11, and in many other places. (Sifsei Chachomim)

2

כִּי טוֹבִים. לִי דוֹדֶיךָ מִכָּל מִשְׁתֵּה יַיִן וּמִכָּל עֹנֶג וְשִׂמְחָה. וְלָשׁוֹן עִבְרִי הוּא לִהְיוֹת כָּל סְעֻדַּת עֹנֶג וְשִׂמְחָה נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַיַּיִן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן", "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן", "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם". זֶהוּ בֵאוּר מַשְׁמָעוֹ. וְנֶאֱמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ וְדִבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים. וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ. וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טְעָמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ, וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ. וְזֶהוּ: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ":

For ... is dearer. Your love [is dearer] to me than any banquet of wine or than any pleasure and joy. In the Hebrew language, every feast of pleasure and joy is called after the wine, as the matter is stated, “to the house of the wine feast,”9Esther 7:8. [and as in,] “They shall not drink wine with song,”10Yeshayahu 24:9. [and as in,] “And there were harp and lute, tambourine and flute, and wine at their drinking parties.”11Ibid. 5:12. This is the explanation of its apparent meaning. And according to its allegorical meaning: It was said in reference to when He gave them His Torah and spoke to them face to face. And that love is still more pleasant to them than any pleasure, and they are assured by Him that He will appear to them again to explain to them the secret of its reasons and its hidden mysteries, and they beseech Him to fulfill His word. This is [the meaning of], “Let Him kiss me with the kisses of His mouth.”


Baba metsiah 59

וזה הוא תנור של עכנאי מאי עכנאי אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו

And this is known as the oven of akhnai. The Gemara asks: What is the relevance of akhnai, a snake, in this context? Rav Yehuda said that Shmuel said: It is characterized in that manner due to the fact that the Rabbis surrounded it with their statements like this snake, which often forms a coil when at rest, and deemed it impure. The Sages taught: On that day, when they discussed this matter, Rabbi Eliezer answered all possible answers in the world to support his opinion, but the Rabbis did not accept his explanations from him.

אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה ארבע מאות אמה אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו חזרו אמת המים לאחוריהם אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים

After failing to convince the Rabbis logically, Rabbi Eliezer said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, this carob tree will prove it. The carob tree was uprooted from its place one hundred cubits, and some say four hundred cubits. The Rabbis said to him: One does not cite halakhic proof from the carob tree. Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, the stream will prove it. The water in the stream turned backward and began flowing in the opposite direction. They said to him: One does not cite halakhic proof from a stream.

חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו הטו כותלי בית המדרש ליפול גער בהם רבי יהושע אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר"א ועדיין מטין ועומדין

Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, the walls of the study hall will prove it. The walls of the study hall leaned inward and began to fall. Rabbi Yehoshua scolded the walls and said to them: If Torah scholars are contending with each other in matters of halakha, what is the nature of your involvement in this dispute? The Gemara relates: The walls did not fall because of the deference due Rabbi Yehoshua, but they did not straighten because of the deference due Rabbi Eliezer, and they still remain leaning.

חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכ"מ

Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, Heaven will prove it. A Divine Voice emerged from Heaven and said: Why are you differing with Rabbi Eliezer, as the halakha is in accordance with his opinion in every place that he expresses an opinion?

עמד רבי יהושע על רגליו ואמר (דברים ל, יב) לא בשמים היא מאי לא בשמים היא אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג, ב) אחרי רבים להטות אשכחיה רבי נתן לאליהו א"ל מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני

Rabbi Yehoshua stood on his feet and said: It is written: “It is not in heaven” (Deuteronomy 30:12). The Gemara asks: What is the relevance of the phrase “It is not in heaven” in this context? Rabbi Yirmeya says: Since the Torah was already given at Mount Sinai, we do not regard a Divine Voice, as You already wrote at Mount Sinai, in the Torah: “After a majority to incline” (Exodus 23:2). Since the majority of Rabbis disagreed with Rabbi Eliezer’s opinion, the halakha is not ruled in accordance with his opinion. The Gemara relates: Years after, Rabbi Natan encountered Elijah the prophet and said to him: What did the Holy One, Blessed be He, do at that time, when Rabbi Yehoshua issued his declaration? Elijah said to him: The Holy One, Blessed be He, smiled and said: My children have triumphed over Me; My children have triumphed over Me.

אמרו אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום באש ונמנו עליו וברכוהו ואמרו מי ילך ויודיעו אמר להם ר"ע אני אלך שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו

The Sages said: On that day, the Sages brought all the ritually pure items deemed pure by the ruling of Rabbi Eliezer with regard to the oven and burned them in fire, and the Sages reached a consensus in his regard and ostracized him. And the Sages said: Who will go and inform him of his ostracism? Rabbi Akiva, his beloved disciple, said to them: I will go, lest an unseemly person go and inform him in a callous and offensive manner, and he would thereby destroy the entire world.

Sotah 22


היכי דמי רשע ערום?

The Gemara asks: Who is considered a conniving wicked person?


שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים

is one who read the Written Torah and learned the Mishna but did not serve Torah scholars in order to learn the reasoning behind the halakhot. Since he believes himself knowledgeable, he issues halakhic rulings, but due to his lack of understanding he rules erroneously and is therefore considered wicked. His cunning is in his public display of knowledge, which misleads others into considering him a true Torah scholar.

אתמר קרא ושנה ולא שימש ת"ח ר' אלעזר אומר הרי זה עם הארץ ר' שמואל בר נחמני אמר הרי זה בור ר' ינאי אומר ה"ז כותי

It was stated: With regard to one who read the Written Torah and learned the Mishna but did not serve Torah scholars, Rabbi Elazar says: This person is an ignoramus. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: This person is a boor. Rabbi Yannai says: This person is comparable to a Samaritan, who follows the Written Torah but not the traditions of the Sages.

רב אחא בר יעקב אומר הרי זה מגוש אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא כרב אחא בר יעקב דאמרי אינשי רטין מגושא ולא ידע מאי אמר תני תנא ולא ידע מאי אמר

Rav Aḥa bar Ya’akov says: This person is comparable to a sorcerer [magosh], who uses his knowledge to mislead people. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is reasonable to accept the opinion of Rav Aḥa bar Ya’akov, as people say proverbially: The sorcerer chants and does not know what he is saying; so too, the tanna teaches the Mishna and does not know what he is saying.


Baba metsiah 86

אמר רב כהנא אישתעי לי רב חמא בר ברתיה דחסא רבה בר נחמני אגב שמדא נח נפשיה אכלו ביה קורצא בי מלכא אמרו איכא חד גברא ביהודאי דקא מבטל תריסר אלפי גברי מישראל ירחא בקייטא וירחא בסתוא מכרגא דמלכא

§ The Gemara relates another story discussing the greatness of the Sages. Rav Kahana said: Rav Ḥama, son of the daughter of Ḥasa, told me that Rabba bar Naḥmani died due to the fear of a decree of religious persecution. The Gemara explains: His enemies accused him [akhalu beih kurtza] of disloyalty in the king’s palace, as they said: There is one man from among the Jews who exempts twelve thousand Jewish men from the king’s head tax two months a year, one month in the summer and one month in the winter. Since many people would study in Rabba’s study hall during the months of Adar and Elul, he was being blamed for preventing those people from working during those months.

שדרו פריסתקא דמלכא בתריה ולא אשכחיה ערק ואזל מפומבדיתא לאקרא מאקרא לאגמא ומאגמא לשחין ומשחין לצריפא ומצריפא לעינא דמים ומעינא דמים לפומבדיתא בפומבדיתא אשכחיה איקלע פריסתקא דמלכא לההוא אושפיזא דרבה קריבו תכא קמיה ואשקוהו תרי כסי ודליוה לתכא מקמיה הדר פרצופיה לאחוריה

They sent a messenger [peristaka] of the king after him, but he was not able to find him. Rabba bar Naḥmani fled and went from Pumbedita to Akra, from Akra to Agma, from Agma to Shiḥin, from Shiḥin to Tzerifa, from Tzerifa to Eina Demayim, and from Eina Demayim back to Pumbedita. Ultimately, he was found in Pumbedita, as the king’s messenger arrived by chance at that same inn where Rabba bar Naḥmani was hiding. The inn attendants placed a tray before the messenger and gave him two cups to drink. They then removed the tray from before him and his face was miraculously turned backward.

אמרו ליה מאי נעביד ליה גברא דמלכא הוא אמר להו קריבו תכא לקמיה ואשקיוהו חד כסא ודליוהו לתכא מקמיה ולתסי עבדו ליה הכי ואתסי אמר מידע ידענא דגברא דקא בעינא הכא הוא בחיש אבתריה ואשכחיה אמר אזלינא מהא אי מקטל קטלו לההוא גברא לא מגלינא ואי נגידי מנגדין ליה מגלינא

The attendants said to Rabba bar Naḥmani: What should we do with him? He is the king’s man, and we cannot leave him like this. Rabba bar Naḥmani said to them: Place a tray before him and give him one cup to drink, and then remove the tray from before him and he will be healed. They did this, and he was healed. The messenger said: I am certain that the man I seek is here, as this unnatural event must have befallen me on his account. He searched for Rabba bar Naḥmani and found out where he was. The messenger said that they should tell Rabba bar Naḥmani: I will leave this inn and will not disclose your location. Even if they will kill that man, i.e., me, I will not disclose your location. But if they will beat him, me, I will disclose your whereabouts, as I cannot bear being tortured.

אתיוהו לקמיה עייליה לאדרונא וטרקיה לבבא באנפיה בעא רחמי פרק אשיתא ערק ואזיל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדקולא וקא גריס קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא אם (ויקרא יג, ב) בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור

With that guarantee, they brought Rabba bar Naḥmani before the messenger. They took him into a small vestibule [le’idrona] and closed the door before him. Rabba bar Naḥmani prayed for mercy, and the wall crumbled. He fled and went to hide in a swamp. He was sitting on the stump of a palm tree and studying Torah alone. At that moment, the Sages in the heavenly academy were disagreeing with regard to a halakha of leprosy. In general, a leprous spot includes two signs of impurity, a bright white spot and a white hair. The basic halakha is that if the snow-white leprous sore [baheret] preceded the white hair then the afflicted person is ritually impure, but if the white hair preceded the baheret, he is pure.

ספק הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא ואמרי מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות

The heavenly debate concerned a case of uncertainty as to which came first, the spot or the hair. The Holy One, Blessed be He, says: The individual is pure, but every other member of the heavenly academy says: He is impure. And they said: Who can arbitrate in this dispute? They agreed that Rabba bar Naḥmani should arbitrate, as Rabba bar Naḥmani once said: I am preeminent in the halakhot of leprosy and I am preeminent in the halakhot of ritual impurity imparted by tents.

שדרו שליחא בתריה לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה אדהכי נשב זיקא ואויש ביני קני סבר גונדא דפרשי הוא אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא

They sent a messenger from heaven after him to take his soul up to the heavenly academy, but the Angel of Death was unable to approach Rabba bar Naḥmani, as his mouth did not cease from his Torah study. In the meantime, a wind blew and howled between the branches. Rabba bar Naḥmani thought that the noise was due to an infantry battalion [gunda] about to capture him. He said: Let that man, i.e., me, die and not be given over to the hands of the government. The Angel of Death was therefore able to take his soul.

כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור יצאת בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור נפל פתקא מרקיעא בפומבדיתא רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה נפקו אביי ורבא וכולהו רבנן לאיעסוקי ביה לא הוו ידעי דוכתיה אזלו לאגמא חזו צפרי דמטללי וקיימי אמרי שמע מינה התם הוא

As he was dying, he said in response to the dispute in heaven: It is pure; it is pure. A Divine Voice emerged from heaven and said: Happy are you, Rabba bar Naḥmani, as your body is pure and your soul left you with the word: Pure. A note [pitka] fell from heaven and landed in the academy of Pumbedita. The note read: Rabba bar Naḥmani was summoned to the heavenly academy, i.e., he has died. Abaye and Rava and all of the other Rabbis went out to tend to his burial; however, they did not know the location of his body. They went to the swamp and saw birds forming a shade and hovering over a certain spot. The Rabbis said: We can conclude from this that he is there.

ספדוהו תלתא יומי ותלתא לילותא נפל פתקא כל הפורש יהא בנידוי ספדוהו שבעה יומי נפל פתקא לכו לביתכם לשלום

The Rabbis lamented him for three days and three nights. A note fell from heaven, upon which was written: Anyone who removes himself from the lamentations shall be ostracized. Accordingly, they lamented him for seven days. Another note fell from heaven, stating: Go to your homes in peace.

ההוא יומא דנח נפשיה דלייה זעפא ודרי לההוא טייעא כי רכיב גמלא מהאי גיסא דנהר פפא ושדייה בהך גיסא אמר מאי האי אמרי ליה נח נפשיה דרבה בר נחמני אמר לפניו רבונו של עולם כולי עלמא דידך הוא ורבה בר נחמני דידך את דרבה ורבה דידך אמאי קא מחרבת ליה לעלמא נח זעפא

On that day when Rabba bar Naḥmani died, a hurricane lifted a certain Arab [taya’a] merchant while he was riding his camel. The hurricane carried him from one side of the Pappa River and threw him onto the other side. He said: What is this? Those present said to him: Rabba bar Naḥmani has died. He said before God: Master of the Universe! The entire world is Yours and Rabba bar Naḥmani is also Yours. You are to Rabba and Rabba is to You, i.e., you are beloved to each other. If so, why are You destroying the world on his account? The storm subsided.


ספר באר הגולה באר הרביעי פרק ה


ובדין הזה בפרט היה המחלוקת. ויש לך להבין זה בעומק החכמה, כי הנגעים בפרט אינם ראוים שיהיו בעולם, ואין להם מציאות כלל מצד עצמם, רק שהם באים במקרה בלבד, ואינם בעצם. ולפיכך השם יתברך אשר הוא מחויב המציאות, רחוק ממנו דבר שהוא במקרה, כי הוא יתברך מחויב המציאות, והמקרה אין לו מציאות כלל, רק במקרה קרה. לכך השם יתברך מטהר את ספק נגע, לומר שלא נמצא הנגע הזה, כי מציאותו דבר מקרה, ואין לו מציאות אצל השם יתברך, שהוא מחויב המציאות. אבל שאר מתיבתא דרקיע, אשר הם אפשרים ואינם מחויבים בעצמם, אין אצלם דבר שהוא מקרה, כמו הנגעים, כאילו אין להם מציאות כלל, רק יש להם מציאות אצלם, כי אינם מחויבי המציאות. ולכך הם מטמאים הספק, כי שמא הבהרת היה נמצא.


רק רבה, שהוא יחיד בנגעים ויחיד באהלות, וכיון שהוא יחיד בנגעים, קרוב ביותר אותו שהוא יחיד אל השם יתברך, שהוא מחויב המציאות. ודבר זה מבואר לחכמי לב, כי השם יתברך, שהוא אחד לגמרי ואין זולתו, הוא מחויב המציאות לגמרי. ומי שהוא אחד בדבר מה, כמו רבה שהוא יחיד בנגעים בלבד, יש לו קירוב אל מחויב המציאות. ולכך היה מטהר ספק נגע, כי הנגעים המקריים אין בהם מציאות אצלו גם כן, ולכך הספק טהור. ומפני כך יצאת נשמתו בטהרה, כי בזה היה לו דביקות ביותר אל השם יתברך. כלל הדבר; מחויב המציאות מטהר את הספק, בפרט ספק נגע, כי אין לו מציאות אצלו, לכך תולה לומר שאינו נמצא. ודבר זה ברור מאוד ליודעי בינה.


ועוד יש לפרש, מפני כי הנגעים במה שהם נבדלים מן העולם הזה, וראיה לזה שהנגעים הם נבדלים מן העולם הזה, לכך מצות התורה מי שיש בו נגע נאמר עליו (ויקרא יג, מו) "מחוץ למחנה מושבו", שיהיה האדם נבדל מן הכלל, כי הנגע הוא נבדל מן העולם. אם כן מצד הנגעים יש כאן שניות, כי העולם כולו הוא אחד, ועל ידי הנגעים נאמר עליו "מחוץ למחנה מושבו", שיהיה האדם שבו הנגע נבדל ונחלק מן בני אדם, והרי כאילו יש כאן שניות לגמרי, באשר יש חלוק בנמצאים, כי מי שבו הנגע משתלח חוץ למחנה. ולפיכך השם יתברך, שהוא אחד (דברים ו, ד), אין אצלו מציאות לנגעים, שעל ידי הנגעים נמצא השניות. ולכך יש לקרוא קריאת שמע לסלוק הפגעים, והנגעים הם גם כן כמו פגעים, שהרי כתיב (תהלים צא, י) "ונגע לא יקרב באהלך", ולכך השם יתברך מטהר הספק.


Yomah 66b

שאלו את ר' אליעזר פלוני מהו לעולם הבא א"ל לא שאלתוני אלא על פלוני

The Gemara cites more questions that the students asked Rabbi Eliezer, which he refused to answer. They asked Rabbi Eliezer: What is the fate of so-and-so, a certain man who was known to be wicked, with regard to the World-to-Come? He evaded the question and said to them: You have only asked me about so-and-so, and not a different individual whom you believe to be righteous?

מהו להציל רועה כבשה מן הארי אמר להם לא שאלתוני אלא על הכבשה מהו להציל הרועה מן הארי אמר להם לא שאלתוני אלא על הרועה ממזר מה הוא לירש מהו ליבם מהו לסוד את ביתו מהו לסוד את קברו

They asked him: What is the halakha with regard to whether a shepherd may save a ewe from a lion on Shabbat (Me’iri)? He said to them: You have only asked me about the ewe? They asked him: What is the halakha with regard to saving the shepherd from the lion on Shabbat? He said to them: You have only asked me about the shepherd? They asked him: What is the halakha with regard to whether a mamzer inherits from his parents? Rabbi Eliezer responded with a question: Did you not ask me what is the halakha with regard to whether he may perform levirate marriage? They asked him: What is the halakha with regard to whether it is permitted to plaster one’s house after the destruction of the Temple? Rabbi Eliezer responded: What is the halakha with regard to plastering one’s grave?

לא מפני שהפליגן בדברים אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם

The Gemara explains: It was not because he was distancing them with words, and made irrelevant statements because he did not know the answers to these questions. Rather, Rabbi Eliezer responded in this way because he never said anything that he did not hear from the mouth of his teacher. Since he had not learned these points from his teacher, he did not answer directly, thereby indicating that he did not have a tradition with regard to these questions.


Samhedrin 68a

והא ר' עקיבא מר' יהושע גמיר לה והתניא כשחלה ר' אליעזר נכנסו ר' עקיבא וחביריו לבקרו הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו

The Gemara asks: And did Rabbi Akiva learn these halakhot from Rabbi Yehoshua? But isn’t it taught in a baraita: When Rabbi Eliezer took ill, Rabbi Akiva and his colleagues came to visit him. He was sitting on his canopied bed [bekinof ], and they were sitting in his parlor [biteraklin]; they did not know if he would be able to receive them, due to his illness.

ואותו היום ע"ש היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו גער בו ויצא בנזיפה אמר להן לחביריו כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה אמר להן דעתו ודעת אמו נטרפה היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות

And that day was Shabbat eve, and Rabbi Eliezer’s son Hyrcanus entered to remove his phylacteries, as phylacteries are not worn on Shabbat. His father berated him, and he left reprimanded. Hyrcanus said to his father’s colleagues: It appears to me that father went insane, since he berated me for no reason. Rabbi Eliezer heard this and said to them: He, Hyrcanus, and his mother went insane. How can they neglect Shabbat preparations with regard to prohibitions punishable by stoning, such as lighting the candles and preparing hot food, and engage in preparations concerning prohibitions by rabbinic decree, such as wearing phylacteries on Shabbat?

כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו וישבו לפניו מרחוק ד' אמות

Since the Sages perceived from this retort that his mind was stable, they entered and sat before him at a distance of four cubits, as he was ostracized (see Bava Metzia 59b). It is forbidden to sit within four cubits of an ostracized person.

א"ל למה באתם א"ל ללמוד תורה באנו א"ל ועד עכשיו למה לא באתם א"ל לא היה לנו פנאי אמר להן תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן אמר לו ר' עקיבא שלי מהו אמר לו שלך קשה משלהן

Rabbi Eliezer said to them: Why have you come? They said to him: We have come to study Torah, as they did not want to say that they came to visit him due to his illness. Rabbi Eliezer said to them: And why have you not come until now? They said to him: We did not have spare time. Rabbi Eliezer said to them: I would be surprised if these Sages die their own death, i.e., a natural death. Rather, they will be tortured to death by the Romans. Rabbi Akiva said to him: How will my death come about? Rabbi Eliezer said to him: Your death will be worse than theirs, as you were my primary student and you did not come to study.

נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו אמר אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת

Rabbi Eliezer raised his two arms and placed them on his heart, and he said: Woe to you, my two arms, as they are like two Torah scrolls that are now being rolled up, and will never be opened again. I have learned much Torah, and I have taught much Torah. I have learned much Torah, and I have not taken away from my teachers, i.e., I have not received from their wisdom, even like a dog lapping from the sea. I have taught much Torah, and my students have taken away from me, i.e., they have received from my wisdom, only like the tiny amount that a paintbrush removes from a tube of paint.

ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות ואמרי לה שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף

Moreover, I can teach three hundred halakhot with regard to a snow-white leprous mark [bebaheret], but no person has ever asked me anything about them. He could not find a student who could fully understand him in those matters. Moreover, I can teach three hundred halakhot, and some say that Rabbi Eliezer said three thousand halakhot, with regard to the planting of cucumbers by sorcery, but no person has ever asked me anything about them, besides Akiva ben Yosef.

פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך אמר לי רבי למדני בנטיעת קשואין אמרתי דבר אחד נתמלאה כל השדה קשואין אמר לי רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן אמרתי דבר אחד נתקבצו כולן למקום אחד

Rabbi Eliezer described the incident: Once he and I were walking along the way, and he said to me: My teacher, teach me about the planting of cucumbers. I said one statement of sorcery, and the entire field became filled with cucumbers. He said to me: My teacher, you have taught me about planting them; teach me about uprooting them. I said one statement and they all were gathered to one place.

אמרו לו הכדור והאמוס והקמיע וצרור המרגליות ומשקולת קטנה מהו אמר להן הן טמאין וטהרתן במה שהן

After these comments, the Sages asked him questions of halakha: What is the halakha, with regard to ritual impurity, of a ball made of leather and stuffed with rags, and likewise a last, the frame on which a shoe is fashioned, which is made of leather and stuffed with rags, and likewise an amulet wrapped in leather, and a pouch for pearls, wrapped in leather, and a small weight, which is wrapped in leather? Rabbi Eliezer said to them: They are susceptible to impurity, and their purification is effected by immersing them in a ritual bath as they are, as there is no need to open them up.

מנעל שעל גבי האמוס מהו אמר להן הוא טהור ויצאה נשמתו בטהרה עמד רבי יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר הותר הנדר

They asked him further: What is the halakha with regard to a shoe that is on a last? Is it considered a complete vessel, which needs no further preparation, and is therefore susceptible to impurity? Rabbi Eliezer said to them: It is pure, and with this word, his soul left him in purity. Rabbi Yehoshua stood on his feet and said: The vow is permitted; the vow is permitted; i.e., the ostracism that was placed on Rabbi Eliezer is removed.

למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא מן קיסרי ללוד היה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ פתח עליו בשורה ואמר (מלכים ב ב, יב) אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן

Rabbi Akiva was not present at the time of his death. At the conclusion of Shabbat, Rabbi Akiva encountered the funeral procession on his way from Caesarea to Lod. Rabbi Akiva was striking his flesh in terrible anguish and regret until his blood flowed to the earth. He began to eulogize Rabbi Eliezer in the row of those comforting the mourners, and said: “My father, my father, the chariot of Israel and its horsemen” (II Kings 2:12). I have many coins, but I do not have a money changer to whom to give them, i.e., I have many questions, but after your death I have no one who can answer them.

זה ענין לא נהגו כבוד זה בזה וזה ענין אין כבוד אלא תורה, וזה בעצמו קבלת התורה, וזה דביקות בשם


17 views

©2018 by Uriel Aviges.