• Rav Uriel Aviges

Chir HaChirim 12



Les documents

עַד-שֶׁהַמֶּלֶךְ, בִּמְסִבּוֹ, נִרְדִּי, נָתַן רֵיחוֹ.

Tandis que le roi demeure sur son divan, mon nard exhale son arome.

Rashi

עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ. מְשִׁיבָה כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֶרֶת: "כָּל זֶה אֱמֶת, טוֹבָה גְמַלְתַּנִי וַאֲנִי גְמַלְתִּיךָ רָעָה, כִּי בְעוֹד הַמֶּלֶךְ עַל הַשֻּׁלְחָן מְסִבַּת חֻפָּתוֹ,

While the king was at his table. The congregation of Yisroel replies and says, “All this is true. You bestowed good upon me, but I repaid You with evil, for while the King was still at the table of His wedding banquet...”47At Mount Sinai.

נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ. חִלּוּף לְהַבְאִישׁ, בְּעוֹד שֶׁהַשְּׁכִינָה בְסִינַי, קִלְקַלְתִּי בָעֵגֶל". וּלְשׁוֹן חִבָּה כָּתַב הַכָּתוּב, "נָתַן רֵיחוֹ", וְלֹא כָתַב "הִבְאִישׁ" אוֹ "הִסְרִיחַ", לְפִי שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה. (עַיֵּן בְּרַשִׁ"י בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק רַבִּי עֲקִיבָא, דְּהַטַּעַם דְּלָא כְתִיב "הִבְאִישׁ" אוֹ "הִסְרִיחַ" מִשּׁוּם חִבָּה. אָכֵן לְפֵרוּשׁ הַתּוֹסָפוֹת שָׁם, שֶׁפֵּרַשׁ: וְהָכִי קָאָמַר, מַה שֶּׁכָּתַב "נָתַן וְלֹא "עָזַב" זֶהוּ מִשּׁוּם חִבָּה, אָכֵן מַה שֶּׁלֹא כָתַב "הִבְאִישׁ" אוֹ "הִסְרִיחַ" זֶהוּ בְלַאו הָכִי, מִשּׁוּם לָשׁוֹן נְקִיָּה):

My spikenard gave out its fragrance. This expression is instead of [saying], “gave forth its stench.” When the Divine Presence was still at Sinai, I sinned with the [golden] calf; Scripture describes it with an expression of love, “gave out its fragrance,” and it did not write, “stank,” or “became putrid,” because Scripture speaks euphemistically. (See Rashi in Maseches Shabbos, Chapter “Rabbi Akiva”4888b. who states the reason for not writing “stank” or “ became putrid” is because of love. However according to the Tosafists explanation there, the reason that “gave out” is written instead of “abandoned its fragrance,” is because of love. However, it is not written, “stank,” or “ became putrid,” even without that reason, but because of euphemism.)

Chir hachirim rabah

עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּמְסִבּוֹ, בָּרָקִיעַ, נָתְנוּ יִשְׂרָאֵל רֵיחַ רָע, וְאָמְרוּ לָעֵגֶל (שמות לב, ד: )אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה דַּיֶּךָ מֵאִיר אֵין דּוֹרְשִׁין שִׁיר הַשִּׁירִים לִגְנַאי אֶלָּא לְשֶׁבַח, שֶׁלֹא נִתַּן שִׁיר הַשִּׁירִים אֶלָּא לְשִׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמַהוּ עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּמְסִבּוֹ, בָּרָקִיעַ, נָתְנוּ יִשְׂרָאֵל רֵיחַ טוֹב לִפְנֵי הַר סִינַי, וְאָמְרוּ (שמות כד, ז: )כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר לְמֵימַר סִירַי נָתַן רֵיחוֹ, אֶלָּא מַסֶּכְתָּא עָלְתָה בְּיָדָם מִן הַגּוֹלָה וְשָׁנוּ בָהּ, שֶׁקָּפַץ לָהֶם מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וְהִקְדִּים לָהֶם מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן.


Talmud chabat 88

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב ״לִבַּבְתִּנִי אֲחוֹתִי כַלָּה ל ִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ״ — בַּתְּחִילָּה בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ, לִכְשֶׁתַּעֲשִׂי — בִּשְׁתֵּי עֵינֶיךָ. אָמַר עוּלָּא: עֲלוּבָה כַּלָּה מְזַנָּה בְּתוֹךְ חוּפָּתָהּ. אָמַר רַב מָרִי בְּרַהּ דְּבַת שְׁמוּאֵל, מַאי קְרָא: ״עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי וְגוֹ׳״. אָמַר רַב: וַעֲדַיִין חַבִּיבוּתָא הִיא גַּבַּן, דִּכְתִיב ״נָתַן״, וְלָא כְּתִיב ״הִסְרִיחַ״. תָּנוּ רַבָּנַן: עֲלוּבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵינָן מְשִׁיבִין, עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִין בְּיִסּוּרִין — עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ״.

Rabbi Shmuel bar Naḥamani said that Rabbi Yonatan said: What is the meaning of that which is written: “You have ravished my heart, my sister, my bride; you have ravished my heart with one of your eyes, with one bead of your necklace” (Song of Songs 4:9)? At first when you, the Jewish people, merely accepted the Torah upon yourselves it was with one of your eyes; however, when you actually

perform the mitzvot it will be with both of your eyes. Ulla said with regard to the sin of the Golden Calf: Insolent is the bride who is promiscuous under her wedding canopy. Rav Mari, son of the daughter of Shmuel, said: What verse alludes to this? “While the king was still at his table my spikenard gave off its fragrance” (Song of Songs 1:12). Its pleasant odor dissipated, leaving only an offensive odor. Rav said: Nevertheless, it is apparent from the verse that the affection of the Holy One, Blessed be He, is still upon us, as it is written euphemistically as “gave off its fragrance,” and the verse did not write, it reeked. And the Sages taught: About those who are insulted and do not insult, who hear their shame and do not respond, who act out of love and are joyful in suffering, the verse says: “And they that love Him are as the sun going forth in its might” (Judges 5:31).


Rashi

לבבתני - קרבתני:,בתחלה - בקבלה שקבלתם אחת הוא אצלם ולבסוף כשקיימתם שתים יש:

,עלובה - חצופה דעולבנא לישנא דחוצפא היא והכי אמר במס' גיטין:

,מזנה בתוך חופתה - כישראל כשעמדו בסיני ועשו העגל:

,במסיבו - בחופתו:,ועדיין חביבותא היא גבן - אע"פ שהמקרא מספר בגנותנו הראה לנו לשון חבה מדלא כתיב הסריח:

,נתן - עזב ריחו הטוב לאחרים:

,הנעלבים ואינם עולבים - אחרים באין עליהם בחוצפה ולא הן על אחרים:

,עושין מאהבת המקום ושמחים ביסורים - על עליבה הבאה עליהם:


Dereh erets zutah chapter 7 ou 8

אמר רבי עקיבא: כך היה תחילת תשמישי לפני חכמים: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ומצאתי מת מצווה, ונטפלתי בו בארבעה מילין, עד שהבאתיו למקום קברות וקברתיו. וכשבאתי והרציתי דברים לפני רבי אליעזר ורבי יהושע, אמרו לי: כל פסיעה ופסיעה שפסעת, מעלה עליך כאילו היית שופך דמים. אמרו [גר"א אמרתי] להם: רבותי, למה? אם בשעה שנתכוונתי לזכות נתחייבתי, בשעה שלא נתכוונתי לזכות - על אחת כמה וכמה. באותה שעה לא זזתי מלשמש לחכמים. הוא היה אומר: דלא שימש לחכמים - קטלא חייב:

Haguigah 15a


ת"ר ארבעה נכנסו בפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא אמר להם ר"ע כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר( תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני

§ The Sages taught: Four entered the orchard [pardes], i.e., dealt with the loftiest secrets of Torah, and they are as follows: Ben Azzai; and ben Zoma; Aḥer, the other, a name for Elisha ben Avuya; and Rabbi Akiva. Rabbi Akiva, the senior among them, said to them: When, upon your arrival in the upper worlds, you reach pure marble stones, do not say: Water, water, although they appear to be water, because it is stated: “He who speaks falsehood shall not be established before My eyes” (Psalms 101:7)


ת"ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית וראהו בן זומא ולא עמד מלפניו אמר לו מאין ולאין בן זומא אמר לו צופה הייתי בין מים העליונים למים התחתונים ואין בין זה לזה אלא שלש אצבעות בלבד שנאמר( בראשית א, ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים כיונה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת אמר להן רבי יהושע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ

With regard to the fate of ben Zoma, the Sages taught: There was once an incident with regard to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya, who was standing on a step on the Temple Mount, and ben Zoma saw him and did not stand before him to honor him, as he was deep in thought. Rabbi Yehoshua said to him: From where do you come and where are you going, ben Zoma, i.e., what is on your mind? He said to him: In my thoughts I was looking upon the act of Creation, at the gap between the upper waters and the lower waters, as there is only the breadth of a mere three fingers between them, as it is stated: “And the spirit of God hovered over the face of the waters” (Genesis 1:2), like a dove hovering over its young without touching them. Rabbi Yehoshua said to his students who had overheard this exchange: Ben Zoma is still outside; he has not yet achieved full understanding of these matters.

מכדי ורוח אלהים מרחפת על פני המים אימת הוי ביום הראשון הבדלה ביום שני הוא דהואי דכתיב( בראשית א, ו) ויהי מבדיל בין מים למים וכמה אמר רב אחא בר יעקב כמלא נימא ורבנן אמרי כי גודא דגמלא מר זוטרא ואיתימא רב אסי אמר כתרי גלימי דפריסי אהדדי ואמרי לה כתרי כסי דסחיפי אהדדי

The Gemara explains: Now, this verse: “And the spirit of God hovered over the face of the waters,” when was it stated? On the first day, whereas the division of the waters occurred on the second day, as it is written: “And let it divide the waters from the waters” (Genesis 1:6). How, then, could ben Zoma derive a proof from the former verse? The Gemara asks: And how much, in fact, is the gap between them? Rav Aḥa bar Ya’akov said: Like the thickness of a thread; and the Rabbis said: Like the gap between the boards of a bridge. Mar Zutra, and some say it was Rav Asi, said: Like two robes spread one over the other, with a slight gap in between. And some said: Like two cups placed one upon the other.




Talmud babli sucah 5a

ותניא ר' יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר( תהלים קטו, טז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם

and it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: The Divine Presence never actually descended below, and Moses and Elijah never actually ascended to heaven on high, as it is stated: “The heavens are the heavens of the Lord, and the earth He gave to the children of man” (Psalms 115:16), indicating that these are two distinct domains. Apparently, from ten handbreadths upward is considered a separate domain. Consequently, any sukka that is not at least ten handbreadths high is not considered an independent domain and is unfit.

ולא ירדה שכינה למטה והכתיב( שמות יט, כ) וירד ה' על הר סיני למעלה מעשרה טפחים והכתיב( זכריה יד, ד) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים למעלה מעשרה טפחים

The Gemara asks: And did the Divine Presence never descend below ten handbreadths? But isn’t it written: “And God descended onto Mount Sinai” (Exodus 19:20)? The Gemara answers: Although God descended below, He always remained ten handbreadths above the ground. Since from ten handbreadths and above it is a separate domain, in fact, the Divine Presence never descended to the domain of this world. The Gemara asks: But isn’t it written: “And on that day His feet will stand on the Mount of Olives” (Zechariah 14:4)? The Gemara answers: Here, too, He will remain ten handbreadths above the ground.


וְאֶל-אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁלַח יָדוֹ; וַיֶּחֱזוּ, אֶת-הָאֱלֹהִים, וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׁתּוּ.

On the day of his wedding. The day of the giving of the Torah,17See Mishnayos Ta’anis 4:8. when they crowned Him as their King and accepted His yoke.

©2018 by Uriel Aviges.