Les documents
במדבר פרק כד
(יד) ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים:
(טו) וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין:
(טז) נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים:
(יז) אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת:
(יח) והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל:
(יט) וירד מיעקב והאביד שריד מעיר:
במדבר פרק כה
(א) וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב:
(ב) ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן:
(ג) ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף יקוק בישראל:
(ד) ויאמר יקוק אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליקוק נגד השמש וישב חרון אף יקוק מישראל:
(ה) ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור:
(ו) והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד:
(ז) וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו:
(ח) ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל:
(ט) ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף: פ
Et maintenant, je m'en retourne chez mon peuple; mais écoute, je veux te conseiller sur ce qu’il faut que tu fasses et t’avertir de ce que ce peuple-ci fera au tien dans la suite des jours Et il proféra son oracle de la sorte: "Parole de Balaam, fils de Beor, parole de l'homme au lucide regard, 16 de celui qui entend le verbe divin et connaît le secret du Très-Haut qui perçoit la vision du Tout-Puissant, qui fléchit, mais dont l'œil reste ouvert: 17 je le vois, mais ce n'est pas encore l'heure; je le distingue; mais il n'est pas proche: un astre s'élance de Jacob, et une comète surgit du sein d'Israël, qui écrasera les sommités de Moab et renversera tous les enfants de l'orgueil, 18 fera sa proie de l'Idumée, sa proie de Séir, ses ennemis; et Israël triomphera. 19 Oui, un dominateur naîtra de Jacob, qui balaiera des villes leurs derniers habitants
Rashi
Va, je te conseillerai Sur ce qu’il faut que tu fasses. Et quel conseil lui donne-t-il ? Leur Dieu a horreur de la débauche… , comme enseigné dans le traité Sanhèdrin (106a). La preuve que c’est Bil‘am qui a conseillé de les faire chanceler au moyen de la débauche résulte de ce qu’il est écrit : « Voici, c’est elles qui ont été auprès des fils d’Israël dans la parole de Bil‘am » (infra 31, 16).
Ce que fera ce peuple-là à ton peuple Le texte s’exprime ici de manière elliptique : Je vais te conseiller sur la manière de les faire trébucher, et aussi te révéler sur ce qu’ils feront un jour à Moav (verset 17).
Israël s'établit à Chittîm. Là, le peuple se livra à la débauche avec les filles de Moab. 2 Elles convièrent le peuple à leurs festins idolâtres; et le peuple mangea, et il se prosterna devant leurs dieux. 3 Israël se prostitua à Baal-Peor et le courroux du Seigneur s'alluma contre Israël. 4 Et le Seigneur dit à Moïse: "Prends tous les chefs du peuple et fais-les pendre au nom du Seigneur, à la face du soleil, pour que la colère divine se détourne d'Israël." 5 Et Moïse dit aux juges d'Israël: "Que chacun de vous immole ceux des siens qui se sont livrés à Baal-Peor! 6 Cependant, quelqu'un des Israélites s'avança, amenant parmi ses frères la Madianite, à la vue de Moïse, à la vue de toute la communauté des enfants d'Israël, qui pleuraient au seuil de la tente d'assignation. 7 A cette vue, Phinéas, fils d'Eléazar, fils d'Aaron le pontife, se leva du milieu de la communauté, arma sa main d'une lance, 8 entra, sur les pas de l'Israélite, dans la tente, et les perça tous deux, l'Israélite ainsi que cette femme, qu'il frappa au flanc; et le fléau cessa de sévir parmi les enfants d'Israël. 9 Ceux qui avaient péri par suite du fléau étaient au nombre de vingt-quatre mille.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קו עמוד א
הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך, עמך לעם הזה מיבעי ליה! - אמר רבי אבא בר כהנא: כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים, אמר להם: אלהיהם של אלו שונא זימה הוא, והם מתאוים לכלי פשתן, בוא ואשיאך עצה: עשה להן קלעים, והושיב בהן זונות, זקינה מבחוץ וילדה מבפנים, וימכרו להן כלי פשתן. עשה להן קלעים מהר שלג עד בית הישימות, והושיב בהן זונות, זקינה מבחוץ וילדה מבפנים, ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק, אומרת לו הזקינה: אי אתה מבקש כלי פשתן? זקינה אומרת לו בשוה, וילדה אומרת לו בפחות. שתים ושלש פעמים. ואחר כך אומרת לו: הרי את כבן בית, שב ברור לעצמך. וצרצורי של יין עמוני מונח אצלה, ועדיין לא נאסר (יין של עמוני ולא) יין של נכרים. אמרה לו: רצונך שתשתה כוס של יין? כיון ששתה בער בו. אמר לה: השמיעי לי. הוציאה יראתה מתוך חיקה, אמרה לו: עבוד לזה! אמר לה: הלא יהודי אני. - אמרה לו: ומה איכפת לך, כלום מבקשים ממך אלא פיעור, [והוא אינו יודע שעבודתה בכך]. ולא עוד אלא שאיני מנחתך עד שתכפור בתורת משה רבך, שנאמר המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים באהבם. וישב ישראל בשטים, רבי אליעזר אומר: שטים שמה, רבי יהושע אומר: שנתעסקו בדברי שטות. ותקראן לעם לזבחי אלהיהן, רבי אליעזר אומר: ערומות פגעו בהן, רבי יהושע אומר: שנעשו כולן בעלי קריין.
Sanhedrin 106
And now, behold I go unto my people; come, therefore, and I will advertise thee what this people shall do to thy people in the latter days.17 But he should have said, What thy people shall do to this people?18 — R. Abba b. Kahana said: It is as one who, cursing himself, refers his malediction to others.19 He [Balaam] said thus to him [Balak]. 'The God of these hates lewdness, and they are very partial to linen.20 Come, and I will advise thee. Erect for them tents enclosed by hangings, in which place harlots, old women without, young women within, to sell them linen garments.' So he erected curtained tents from the snowy mountain [Hermon] as far as Beth ha-Yeshimoth [i.e., right from north to south], and placed harlots in them — old women without, young women within. And when an Israelite ate, drank, and was merry, and issued forth for a stroll in the market place, the old woman would say to him, 'Dost thou not desire linen garments?' The old woman offered it at its current value, but the young one for less. This happened two or three times. After that she would say to him, 'Thou art now like one of the family; sit down and choose for thyself.' Gourds of Ammonite wine lay near her, and at that time Ammonite21 and heathen wine had not yet been forbidden. Said she to him, 'Wouldst thou like to drink a glass of wine?' Having drunk, [his passion] was inflamed, and he exclaimed to her, 'Yield to me!' Thereupon she brought forth an idol from her bosom and said to him, 'Worship this'! 'But I am a Jew', he
protested. 'What does that concern thee?' she rejoined, 'Nothing is required but that thou should uncover thyself' — whilst he did not know that such was its worship. 'Nay', [said she,] 'I will not leave thee ere thou hast denied the Torah of Moses thy teacher,' as it is written, They went into Baal-peor, and separated themselves unto that shame, and their abominations were according as they loved.22
And Israel abode in Shittim.23 R. Eliezer said: Its name was Shittim. R. Joshua said: They engaged in ways of folly [shetuth],24 And they called the people unto the sacrifices of their gods:25 R. Eliezer said: They met them naked; (They called — i.e., they attracted them by their naked bodies) R. Joshua said: They were all excited to pollution. (Deriving [H] from [H] the usual euphemism for semen)
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עו עמוד ב
א"ל דואג האדומי: עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו. מ"ט? דקאתי מרות המואביה. א"ל אבנר, תנינא: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית. אלא מעתה, ממזר - ולא ממזרת! ממזר כתיב, מום זר. מצרי - ולא מצרית! שאני הכא, דמפרש טעמא דקרא: על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, דרכו של איש לקדם, ולא דרכה של אשה לקדם. היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים, ונשים לקראת נשים! אישתיק. מיד: ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם, התם קרי ליה נער, הכא קרי ליה עלם! הכי קא אמר ליה: הלכה נתעלמה ממך, צא ושאל בבית המדרש. שאל, אמרו ליה: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית.
What is the reason why he gave instructions that enquiry be made concerning him? — Because it is written, And Saul clad David with his apparel.36 being of the same size as his,37 and about Saul it is written, From his shoulders and upward he was higher than any of the people.38 Doeg the Edomite then said to him,39 'Instead of enquiring whether he is fit to be king or not, enquire rather whether he is permitted to enter the assembly or not'! 'What is the reason'?40 'Because he is descended from Ruth the Moabitess'. Said Abner to him,41 'We learned: An Ammonite,42 but not an Ammonitess; A Moabite,42 but not a Moabitess!43 But in that case44 a bastard45 would' imply: But not a female bastard?' — 'It is written mamzer [Which implies] anyone objectionable'.46 'Does then47 Egyptian48 exclude the Egyptian woman'? — 'Here49 it is different, since the reason for the Scriptural text is explicitly stated: Because they met you not with bread and with water;50 it is customary for a man to meet [wayfarers]; It is not, however, customary for a woman to meet [them]'.51
'The men should have met the men and the women the women!'
He52 remained silent, Thereupon. the King said.'53 'Inquire thou whose son the stripling is'.54 Elsewhere he calls him youth;55 and here54 he calls him, stripling!56 — It is this that he implied, 'You have overlooked57 an halachah,' go and enquire at the college!' On enquiry, he was told: An Ammonite,58 but not an Ammonitess; A Moabite,58 but not a Moabitess.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פב עמוד א
ויאמר משה אל שפטי ישראל וגו' הלך שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלוא, אמרו לו: הן דנין דיני נפשות, ואתה יושב ושותק? מה עשה - עמד וקיבץ עשרים וארבעה אלף מישראל, והלך אצל כזבי, אמר לה: השמיעי לי! - אמרה לו: בת מלך אני, וכן צוה לי אבי: לא תשמעי אלא לגדול שבהם. אמר לה: אף הוא נשיא שבט הוא, ולא עוד אלא שהוא גדול ממנו, שהוא שני לבטן והוא שלישי לבטן. תפשה בבלוריתה, והביאה אצל משה. אמר לו: בן עמרם! זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה - בת יתרו מי התירה לך? נתעלמה ממנו הלכה, געו כולם בבכיה, והיינו דכתיב והמה בכים פתח אהל מועד. וכתיב, וירא פנחס בן אלעזר, מה ראה? - אמר רב: ראה מעשה, ונזכר הלכה. אמר לו: אחי אבי אבא, לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני: הבועל את הנכרית קנאין פוגעין בו! - אמר לו: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא.
And Moses said unto the judges of Israel, Slay ye every one of his men that were joined unto Baal Peor.23 Thereupon the tribe of Simeon went unto Zimri ben Salu and said unto him, 'Behold, capital punishment is being meted out, yet you sit silent [i.e., inactive].' What did he do? He arose and assembled twenty-four thousand Israelites and went unto Cozbi, and said unto her, 'Surrender thyself unto me.' She replied, 'I am a king's daughter, and thus hath my father instructed me, "Thou shalt yield only to their greatest man"'. 'I too,' he replied, 'am the prince of a tribe; moreover, my tribe is greater than his [Moses], for mine is second in birth, whilst his is third.'24 He then seized her by her coiffure and brought her before Moses. 'Son of Amram,' exclaimed he, 'is this woman forbidden or permitted? And should you say. "She is forbidden", who permitted thee Jethro's daughter'? At that moment Moses forgot the halachah [concerning intimacy with a heathen woman], and all the people burst into tears; hence it is written, and they were weeping before the door of the tabernacle of the congregation.25 And it is also written, And Phineas, the son of Eleazar, the son of Aaron the priest, saw it.26 Now, what did he see? — Rab said: He saw what was happening and remembered the halachah, and said to him, 'O great-uncle! did you not teach us this on thy descent from Mount Sinai: He who cohabits with a heathen woman is punished by zealots?' He replied. 'He who reads the letter, let him be the agent [to carry out its instructions
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סא עמוד ב
איתמר, העובד עבודה זרה מאהבה ומיראה, אביי אמר: חייב, רבא אמר: פטור. אביי אמר: חייב, דהא פלחה. רבא אמר: פטור, אי קבליה עליה באלוה - אין, אי לא – לא
It has been taught; If one engages in idolatry through love or fear [of man,], Abaye said, he is liable to punishment; but Raba said, he is free from a penalty. Abaye ruled that he is liable, since he worshipped it; but Raba said that he is free: only if he accepts it as a god is he liable, but not otherwise.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ט עמוד ב
ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו - מאי ותאלצהו? אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: בשעת גמר ביאה נשמטה מתחתיו.
And it came to pass, when she pressed him daily with her words, and urged him.34 What means 'and urged him'? R. Isaac of the School of R. Ammi said: At the time of the consummation, she detached herself from him.
Par dela bien et mal 181
Toute morale est, par opposition au laisser-aller une sorte de tyrannie contre la « nature » et aussi contre la « raison ». Mais ceci n’est pas une objection contre elle, à moins que l’on ne veuille décréter, de par une autre morale, quelle qu’elle soit, que toute espèce de tyrannie et de déraison sont interdites. Ce qu’il y a d’essentiel et d’inappréciable dans toute morale, c’est qu’elle est une contrainte prolongée. Pour comprendre le stoïcisme, ou Port-Royal, ou le puritanisme, il faut se souvenir de la contrainte que l’on dut imposer à tout langage humain pour le faire parvenir à la force et à la liberté,— contrainte métrique, tyrannie de la rime et du rythme. Quelle peine les poètes et les orateurs de chaque peuple se sont-ils donnée ! Et je ne veux pas excepter quelques prosateurs d’aujourd’hui qui trouvent dans leur oreille une conscience implacable — « pour une absurdité », comme disent les maladroits utilitaires qui par là se croient avisés, — « par soumission à des lois arbitraires », comme disent les anarchistes, qui se prétendent ainsi libres, et mêmes libres-penseurs. C’est, au contraire, un fait singulier que tout ce qu’il y a et tout ce qu’il y a eu sur terre de liberté, de finesse, de bravoure, de légèreté, de sûreté magistrale, que ce soit dans la pensée même, dans l’art de gouverner, de parler et de persuader, dans les beaux-arts comme dans les mœurs, n’a pu se développer que grâce à « la tyrannie de ces lois arbitraires » ; et, soit dit avec le plus profond sérieux, il est très probable que c’est précisément cela qui est la « nature » et l’ordre « naturel » des choses— et que ce n’est nullement ce laisser-aller ! Tout artiste sait combien son état « naturel » se trouve loin d’un sentiment qui ressemble au laisser-aller, qu’il y a, au contraire, chez lui, au moment de l’inspiration, un désir d’ordonner, de classer, de disposer, de former librement, — et combien alors il obéit d’une façon sévère et subtile à des lois multiples qui se refusent à toute réduction en formules, précisément à cause de leur précision et de leur dureté (car, à côté de celles-ci, les notions les plus fixes ont quelque chose de flottant, de multiple, d’équivoque —). Il apparaît clairement, pour le dire encore une fois, que la chose principale, « au ciel et sur la terre », c’est d’obéir longtemps, et dans une même direction. À la longue, il en résultait, et il en résulte encore quelque chose pour quoi il vaut la peine de vivre sur la terre, par exemple, la vertu, l’art, la musique, la danse, la raison, l’esprit — quelque chose qui transfigure, quelque chose de raffiné, de fou et de divin. La longue servitude de l’esprit, la défiante contrainte dans la communicabilité des pensées, la discipline que s’imposait le penseur de méditer selon une règle d’église et de cour, ou selon des hypothèses aristotéliciennes, la persistante volonté intellectuelle d’expliquer tout ce qui arrive conformément à un schéma chrétien, de découvrir et de justifier le Dieu chrétien en toute occurrence, — tous ces procédés violents, arbitraires, durs, terribles et contraires à la raison, se sont révélés comme des moyens d’éducation par quoi l’ esprit européen est parvenu à sa vigueur, à sa curiosité impitoyable, à sa mobilité subtile. Il faut accorder qu’en même temps une bonne part de force et d’esprit, comprimée, étouffée et gâtée, a été perdue sans rémission (car, ici comme partout, la nature se montre telle qu’elle est, dans toute sa grandiose et indifférente prodigalité — qui révolte, mais qui est noble).
….
C’est la « nature » dans la morale qui enseigne à détester le laisser-aller, la trop grande liberté et qui implante le besoin d’horizons bornés et de tâches qui sont à la portée, qui enseigne le rétrécissement des perspectives, donc, en un certain sens, la bêtise comme condition de vie et de croissance. « Tu dois obéir à n’importe qui, et tu dois obéir longtemps, autrement tu iras à ta ruine, et tu perdras le dernier respect de toi-même. » Voilà qui me paraît être l’impératif moral de la nature, qui n’est ni « catégorique », contrairement aux exigences du vieux Kant (de là cet « autrement » —) ni ne s’adresse à l’individu (qu’importe l’individu à la nature —) mais à des peuples, des races, des époques, des castes — avant tout, à l’animal « homme » tout entier, à l’espèce homme.